מדינת ישראל נ' צדוק שלמה

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום ביום 20/10/2009 נהג הנאשם בדרך עירונית ברח' השלום בחדרה, במהירות של 92 קמ"ש במקום 50 קמ"ש.

בישיבת הקראה מיום 07/09/2010 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען כי נסע במהירות של 50 קמ"ש ולא במהירות הנטענת בכתב האישום.

מטעם התביעה העיד מפעיל הממל"ז רס"מ יוסי גשהת (להלן:" השוטר”( אשר ערך את הדו"ח ואישר את תוכנו (ת/1).

יצוין כי על גבי הדו"ח רשם התובע ביום 6.9.10 את העונש לו תעתור התביעה במידה והנאשם יורשע (הדברים נרשמו יום לפני ישיבת ההקראה שקוימה בפני כב' השופטת נילי פלד ביום 7.9.11) וראוי היה למוחקם בטרם הגשת הדו"ח כראייה.

במסגרת חקירתו הנגדית חזר השוטר על גרסתו, פירט מיקומם של תמרורי ב- 24, הציג תעודת מפעיל והפנה לבדיקות הכיול אותן ביצע בתחילת וסיום המשמרת. העיד כי בזמן מדידת רכב הנאשם קו הראיה היה נקי ללא הפרעות. השוטר שלל את טענת הנאשם לפיה עמד במקום אותו סימן הנאשם על גבי השרטוט נ/1 (פורד טרנזיט) במרחק של כ- 20 מהכביש. השוטר סימן על גבי השרטוט נ/1 בעיגול כחול את המקום בו עמד בזמן המדידה.

מטעם ההגנה העיד הנאשם וטען כי פנה מרחוב עליית הנוער לרח' השלום וכי לא ייתכן שבמרחק כה קצר מהפניה עד למקום בו נמדד באמצעות מכשיר הממל"ז פיתח מהירות כה גבוהה של 92 קמ"ש, זאת, מהטעם שרכבו אינו מסוגל להאיץ למהירות זו במרחק כה קצר. שנשאל מדוע לא ציין עובדה מהותית זו בפני השוטר בעת קבלתה הדו"ח השיב: "לא מצאתי שזה חשוב" . עוד העיד הנאשם כי קו הראייה של מפעיל הממל"ז לא היה נקי מאחר וקיימים במקום תמרורים ושלטים המהווים מכשול והפרעה לביצוע המדידה. לתמיכה בטענותיו הגיש 3 תמונות (נ/2) וכן שירטוט (נ/1).

אשר לדברים אותם אמר לשוטר במועד קבלת הדו"ח : "זו עבירה ראשונה, זה בטעות" הסביר כי התכוון לטעות של המודד או של המכשיר, ולא לטעות שלו.

בסיכומיה ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם על פי עדות השוטר אשר הייתה עקבית ומהימנה ועל סמך דברי הנאשם במעמד קבלת הדו"ח.

הנאשם בסיכומיו ביקש מבית המשפט לזכותו ומיקד את טענותיו בטענה כי נסע במהירות המותרת על פי החוק, ביקש לאמץ גרסתו, טען ל"חורים" בעדות השוטר והדגיש כי הוא נהג זהיר ועברו נקי. מספר ימים לאחר הדיון הגיש הנאשם עותק מדריך להפעלת מכשיר הממל"ז.

דיון והכרעה

מעיון בת/1 עולה כי ביום 20/10/2009 נהג הנאשם בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 50 קמ"ש במהירות של 92 קמ"ש. עוד עולה מת/1 כי עד התביעה ביצע את כל הבדיקות הנדרשות להפעלת מכשיר הממל"ז לרבות כיולו בתחילת ובסיום המשמרת. הנאשם לא חקר את העד על אופן ההפעלה ואני קובע כי המדידה בוצעה כראוי ובהתאם להוראות הנדרשות.

אני נותן אמון מלא בגרסתו של השוטר אשר היתה עקבית וברורה. גרסתו לא נסתרה בשום שלב ותאמה את האמור בדו"ח ת/1. כך גם אני מאמץ את גרסתו של השוטר בכל הנוגע למקום בו ביצע את המדידה (מול הכניסה ל"מגה") וקיומו של קו ראייה/מדידה נקי כפי שנרשם בדו"ח (ת/1) וכפי שהעיד בפני.

בנוגע למכשיר הממל"ז כבר נפסק בע"פ 4682/01 מדינת ישראל נ' לוי עטיה (ביהמ"ש העליון – פרשת לוי עטיה) כי קיימת חזקת אמינות, חזקה זו ניתנת לסתירה אם יוכיח הנאשם אי תקינות של המכשיר. במקרה זה, הוכח כיולו של המכשיר לפני ואחרי המשמרת והנאשם מצידו לא הביא כל ראייה אחרת לסתור.

מעדותו של הנאשם ניתן ללמוד כי כלל לא הסתכל על מד המהירות ולמעשה אין בידיו כל נתון באשר למהירות נסיעתו ולא ברור על מה מתבססת טענתו בבית המשפט לפיה נסע במהירות של 50 קמ"ש.

במועד קבלת הדו"ח אמר הנאשם "זו עבירה ראשונה זה בטעות בחיים שלי אין לי דוחות. קרה פה משהו לא יכול להיות מהירות כזאת אני לא נוסע". אינני מקבל את הסברו של הנאשם בבית המשפט לפיה המילה "בטעות" מתייחסת למדידת השוטר ולא לאופן נסיעתו. תגובת הנאשם במועד קבלת הדו"ח מתיישבת יותר עם העובדה שכלל לא היה מודע למהירות בה נסע.

אשר לטענת הנאשם לפיה רכבו אינו יכול להאיץ למהירות בה נמדד ממקום יציאתו ברח' עליית הנוער ועד לנקודה בה נמדד, הנאשם לא המציא חוות דעת, או לכל הפחות תוצאות ניסוי ממנו ניתן ללמוד על המרחק המינימאלי הנדרש לצורך הגעה למהירות בה נמדד.

אני קובע כי הנאשם לא הוכיח כלל את טענותיו, אף לא במידה הנדרשת ממנו בהליך זה .

אני מעדיף את גרסתו הברורה ונטולת הסתירות של עד התביעה על פני גרסתו של הנאשם אשר לא ידע באיזו מהירות נהג וביקש לבסס הגנתו על חישובי תאוצה בלתי מבוססים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב אישום ובהתאם, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.