מדינת ישראל נ' צברי(עציר)

החלטה בבקשה למעצר עד תֹּם ההליכים

בפני בקשה למעצרו של הנאשם עד תֹּם ההליכים כנגדו.

הנאשם עומד לדין בגין שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, בנגוד לסעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, וכן שתי עבירות של הסתיעות ברכב לבצוע פשע, בנגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה. עובדות כתב האישום ענינן שלושה מקרים בהם מכר סם מסוכן מסוג קנביס בצורת חשיש לסוכן סמוי, בפעם האחת – במשקל 189 גר'; בפעם השניה – במשקל 196 גר'; בפעם השלישית – במשקל 392 גר'.

הנאשם נעצר ביום 23.10.2011.

ביום 26.10.2011 הוגש כתב אישום. ההגנה עתרה לדחית הדיון לצורך למוד החומר וגבוש עמדה.

ביום 06.11.2011 התקים דיון ראשון בשאלת מעצרו של הנאשם. ההגנה הודתה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אם כי טענה, כי הסוכן הדיח הנאשם לבצע העבירה. התביעה עתרה למעצרו המידי של הנאשם. משהוברר, כי המדובר בנאשם בן למשפחה נורמטיבית, אשר על אף קיומו של עבר פלילי ישן ולא מכביד עבד למחיתו בשנים האחרונות, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך חקירת מעצר בענינו ולהגיש תסקיר.

לאחר הגשת תסקיר ביניים, התקים, ביום 01.12.2011, דיון. התביעה הסכימה לבקשת ההגנה לדחות הדיון לשם הגשת תסקיר משלים, לצורך בחינת חלופות מעצר.

הדיון נדחה ליום 11.12.2011, אז נשמעו טענות הצדדים, ונחקרו מספר ערבים, שהם קרובי משפחתו של הנאשם.

בסיום הדיון, ובהתאם להערת בית המשפט, כי אם בכוונתה להציע חלופת מעצר, עליה להיות מורכבת גם מערבים נוספים, בעלי אמצעים, שאינם מבני המשפחה.

המשך דיון נקבע ליום 15.12.2011, אז הציגה ההגנה ערבים נוספים והצדדים השלימו טענותיהם לאחר הצגת החלופה.

כאמור, הודתה ההגנה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טענה להדחה של הנאשם לבצוע העבירה.

עיון בחומר החקירה מראה, כי המדובר בסוכן סמוי שהוא עברין, אשר הופעל על ידי המשטרה בתמורה לסגירת תיק מב"ד שענינו בצוע עבירות של סחר בסמים. הנאשם היה אחד מיעדי הסוכן (ראה נספח א' להסכם שנערך עמו, המצוי בתיק החקירה).

הנאשם מספר באמרתו, כי עבד בשנים האחרונות, לטענתו, בעבודות מזדמנות, לשירות המבחן ספר, כי עבד בתחום השפוצים ובסחר בכלי רכב, גם זאת באופן מזדמן. אין עדות לעבודה מסודרת. מה שמגביר החשד לפרנסה מתחום הסמים.

מעיון בחומר הראיות אין גם כל עדות, פרט למספר שורות שמסר הנאשם, להדחה מצד הסוכן. ההיפך הוא הנכון: בשלושת המקרים בהם פנה הסוכם לנאשם חזר אליו האחרון באופן מידי, מספק הסם במהירות, בשיחות המוקלטות אין כל עדות לנסיון שכנוע כלשהו מצד הסוכן, השיחות לקוניות ומכילות שאלות קצרות בנוגע לסכום הכסף והכוונה למקום האספקה. הנאשם אינו מגלה כל התנגדות במהלך השיחות ואינו מציין, כי איתור הסם או הבאתו קשים עליו. הנאשם מספק בכל פעם סם בכמויות גדולות יחסית. פלט השיחות מראה שיחות קצרות ביותר, בנות מחצית הדקה עד שתי דקות, אין המדובר בשיחות שכנוע. מהמנות טענת הנאשם בנוגע להדחתו על ידי הסוכן נפגעת גם בשל העובדה, כי הנאשם הודה בחקירתו בפריט אישום אחד בלבד, הוא המקרה האחרון בכתב האישום, בו נתפס בכף, והכחיש המקרים האחרים, על אף שהוצגו לו ראיות של ממש המצביעות על מעורבותו בהם. בהמשך חקירתו, שמר על זכות השתיקה. התנהגות זו הינה מניפולטיבית ומתוחכמת, מצביעה על מערכת יחסים עברינית ולא על מי שנקלע לבצוע עסקת סמים עקב לחץ.

לסכום ענין זה, קימות ראיות לכאורה למכביר בתיק החקירה, בין היתר עדויות הסוכן ודוחות מפעיליו בזמן אמת, תמלילי שיחות והודאת הנאשם בפריט האישום השלישי והחמור ביותר. לא נמצאה עדות בתיק החקירה, למעט טענה בעלמא של הנאשם, להדחה לבצוע העבירה.

אשר לעילת המעצר, המדובר בעבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית, בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, ואשר נקבע לגביהן לא אחת בפסיקה, כי אין להורות, בענינן, על שחרור לחלופת מעצר, למעט בהתקים נסיבות שהן "חריג שבחריג". ראה, לענין זה, בש"פ 3031/11 בן דוד נ' מדינת ישראל; בש"פ 2903/11 אברג'יל נ' מדינת ישראל; בש"פ 11439/04 אלקויד נ' מדינת ישראל.

הוסף לאמור, לנאשם עבר פלילי (התישן – אך טרם נמחק) בגין עבירות אחזקת סמים לצריכה עצמית (ארבע פעמים, האחרונה – משנת 2000, בגינה נדון בשנת 2003); חבלה במזיד ברכב; פריצה לרכב; העדר מן השירות שלא ברשות.

גם התנהלות חייו עד כה אינה על הצד הנורמטיבי: סיים 10 שנות למוד בלבד במסגרת פנימיתית; ערק פעמיים משירות צבאי ושוחרר בגין אי-התאמה לאחר רצוי מאסרים בצה"ל; התגרש בגיל צעיר; על אף היותו כבן 38 שנים, אין עדות לעבודה מסודרת אלא במשך ארבע שנים מחייו, בהן עבד בעירית נס ציונה.

שירות המבחן מתרשם מהנאשם כמי שסובל מנטיות התמכרויות לחמרים משני תודעה ובעקר לאלכוהול; אינו משתף השירות באופן מלא בעולמו הפנימי; מתקשה לבחון הגורמים המכשילים בהתנהגותו; בעל נטיה לדפוסי התמודדות שוליים. שירות המבחן מאבחן מוטיבציה נמוכה לשקום, אל מול רמת מסוכנות גבוהה להשנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד.

בתסקיר המשלים המליץ שירות המבחן לשחרור הנאשם לחלופה, המורכבת ממספר ערבים, חלקם בני משפחה וחלקם ממעגל חצוני של חברים ומכרים. בית המשפט חקר, על פני שני דיונים, מספר ערבים, גם כאלה שהומלצו על ידי שירות המבחן וגם אחרים. התרשמות בית המשפט מכל הערבים היתה טובה. בני משפחתו של הנאשם כולם אזרחים טובים ויצרניים, מרביתם עובדי צוות רפואי בבתי חולים; חברי המשפחה ומכריה שהוצגו אף הם נורמטיבים, חלקם לאחר שירות צבאי משמעותי, אחרים עובדים או פנסיונרים של מקומות מכובדים. כולם היו נכונים להטות שכם לשקומו של הנאשם. הערבים הינם מקבוצות חברתיות שונות ובגילאים שונים, והציעו אף הפקדות כספיות ושעבוד רכב לאבטחת תנאי השחרור. כל הערבים שאינם בני משפחה מסרו, כי נחלצו לסייע בשל הכבוד שרוחשים לאבי המשפחה, שהוא רב ודמות רוחנית מוכרת ומנחה באזור השפלה (נס ציונה - רחובות). אין לבית המשפט ספק, כי הערבים דברו מנהמת לבם והיו נכונים להתגיס למשימת הפקוח על הנאשם ושקומו ולקימה בהידור.