מדינת ישראל נ' צביח(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, כי בלילה אחד, בתאריך 16.10.12, בין השעות 04:30- 05:18, התפרץ יחד עם דאוד צביח (להלן:"האחר") לרכב בירושלים. השניים עקרו ממנו את מנגנון ההתנעה, אולם, על אף זאת, לא עלה בידם להניעו.

בהמשך, התפרצו הנאשם והאחר לשני כלי רכב נוספים ואף ניסו להניע את אחד מהם, אך גם במקרה זה, ללא הצלחה.

ייאמר כבר עתה, כי דינו של האחר נגזר (ת.פ. 37245-10-12 בפני כבוד השופט א. קורנהאוזר בבית משפט השלום בירושלים), בגין העבירות המתוארות, ל-18 חודשי מאסר בפועל יחד עם הפעלתם של שני מאסרים על תנאי, בני שישה ושלושה חודשים, בחופף זה לזה ובמצטבר לתיק הנוכחי, כך שסך הכל נגזרו על האחר 24 חודשי מאסר בפועל לריצוי ממש.

הנאשם שלפניי יליד 1992, ובעברו הרשעה אחת בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל שבוצעה ביום 27.6.12 אך גזר הדין ניתן ביום 3.1.13.

יש לציין כי עבירת השב"ח בוצעה קודם לעבירות בתיק דנן, אך עונשו של הנאשם דנן נגזר בעת ששהה במעצר בגין תיק זה.

המאשימה טוענת, כי מדובר בצמד עבירות חמורות ונפוצות שפגיעתן קשה.

האחת, השהייה הבלתי חוקית בישראל, יש בה כדי להביא לזלזול מתמשך בגבולותיה הרשמיים של מדינת ישראל, ואילו, השנייה, נסיון לגניבת רכב והתפרצות אליו, יש בה כדי לפגוע פגיעה אנושה בקניינו של הזולת.

המאשימה הוסיפה וציינה, כי לטעמה, מתחם הענישה ההולם שנקבע על ידי כבוד השופט א. קורנהאוזר בתיקו של האחר הוא נמוך, והיא אף הפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ג 11136-02-13 אשר במסגרתו אושר מתחם ענישה מחמיר יותר, אולם בשל אחידות הענישה היא מבקשת להטיל על הנאשם דנן עונש זהה לעונש שהוטל על האחר, היינו 18 חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי על עבירות רכוש מסוג פשע וכן שלושה חודשי מאסר מותנה על עבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

לעומת עמדה זו, סבור ב"כ הנאשם, כי יש להטיל על הנאשם עונש של 9 חודשי מאסר בלבד, וזאת בשל עברו הפלילי המזערי, לטעמו, ונסיבותיו האישיות האחרות שיש בהם כדי להקל בעונשו באופן משמעותי.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הוא מוצא חוסר הגיון בעמדת המאשימה לפיה שני נאשמים המבצעים עבירות זהות, אך נתוניהם האישיים שונים, יש לגזור עליהם עונש זהה על אף השוני בנתונים, כפי שפורט להלן.

עוד הוא ציין כי מדובר בעבירות שבוצעו ללא תכנון מוקדם וללא מכשירי פריצה, וכי יש להניח, כך לדבריו, כי האחר, שהינו בעל עבר פלילי ו"הבנה" בתחום גניבות כלי רכב הוא זה שהוביל, תכנן ויזם את מעשי ההתפרצות לרכב, בעוד שהנאשם דנן היה נגרר ופאסיבי, ויש להתחשב אף בנקודה זו בעת גזירת הדין.

דיון והכרעה

אני סבור, כדברי ב"כ המאשימה, כי הערך המוגן שבסעיפי החיקוק נשוא כתב האישום הוא אכן חשוב, חיוני ומהותי. רבות נאמר על רעתן של עבירת גניבת הרכב ועל נזקיהן, כמו גם על הנזק הכספי הישיר והעקיף הנגרם מהם, ולא אוסיף על כך

.

שקלתי גם את נסיבות ביצוען של העבירות, את רצף הזמן הקצר (48 דקות) אשר במהלכו הן בוצעו, וכן את הנזק שנגרם עקב מעשים אלו.

עוד אציין, כי לא אוכל לקבל את טענת הסניגור לפיה ה"אחר" היה היוזם, המתכנן והמארגן של הפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום בשל היותו בעל "ניסיון" בתחום זה של גניבת כלי רכב. לטענה זו אין זכר בעובדות בהן הודה הנאשם, ועל כן איני יכול לקבלה. אדרבה, עיון בשני כתבי האישום מעלה כי הם זהים לחלוטין בעובדותיהם, ואשר על כן, נקודת המוצא היא כי פרטי העבירות בהן מואשמים השניים כמו גם חלקם היחסי בביצוע העבירות המיוחסות להם- זהים לחלוטין.

אילו היה הנאשם דנן "בודד במערכה", הרי שבשלב זה היה עליי לקבוע את מתחם הענישה הראוי (על פי ה"מעשה"), ולגזור את עונשו המתאים המצוי בתוך מתחם זה (על פי ה"עושה"), אלא שנאשם זה אינו בודד, מאחר ודינו של האחר, כאמור, כבר נגזר.

גזר הדין שכבר ניתן בתיקו של האחר, תוחם, למעשה, את גדריה של הענישה בפרשיה זו וקובע בה מסמרות.

"אחידות הענישה", על אף שהיא אינה מנויה בפירוש בין הפרמטרים שבאמצעותם נקבע מתחם הענישה ההולם, הרי היא גורם חשוב ומשמעותי למראית פני הצדק.