מדינת ישראל נ' צבי פסח פרנק

החלטה

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר, בעבירה של נהיגה ברכב ללא חגורת בטיחות.

המקור הנורמטיבי לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם הינו בסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), הקובע כי בית המשפט רשאי לבטלו "אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

ע"פ רע"פ 01 /9142 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז' (6) 793, עמוד 803.

"אמות המידה המנחות את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק-דין קבועות בסעיף 130(ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק-דין: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק-דין גם אם אי-התייצבותו נבעה מרשלנות גרדא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית-המשפט את בקשתו"

האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות:

אין ספק שהמבקש ידע על מועד הדיון וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפט ולקבל את יומו בבית המשפט.

המבקש אמור היה לדעת על הדיון שבו נשפט בהעדר. שכן בא כוחו הגיש ביום 07.03.11, בקשה לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 13.03.11, ובו ביום נענתה כבוד השופטת טאובר לבקשה והדיון נדחה ליום 19.05.11, ב"כ המבקש היה אמור לדעת על התאריך שכן הוא הגיש הבקשה לדחייה וכפועל יוצא גם המבקש אמור לדעת עליו.

דהינו, אין מדובר בתאריך דיון ראשון שמקבל נאשם לאחר שהגיש בקשה להישפט, אלא בבקשת דחייה אותה הגיש בא כוחו לדיון קבוע.

הפסיקה קבעה כבר כי טעות אותה ביצע ב"כ הנאשם ברישום תאריך דיון, אינה עילה לביטול פסק דין שניתן.

למבקש, שלא התייצב לדיון, ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו ולכך שלא טרח לבקש מראש רשות להיעדר, אין להלין אלא על עצמו וראה רע"א 418/85 (רוקינשטיין).

אשר על כן בית המשפט מוצא כי אין סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

האם קיים עיוות דין:

בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין.

יתרה מכך, גם אין די בעצם הכפירה כדי להקים טענה של עיוות דין. לא כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק-דין, וראה לעניין זה עפ"ת 19072-06-09, בענינו של חביבי נ' מ"י, כפי שאושר בבית המשפט העליון ברע"פ 8333/09, מפי כבוד השופט אדמונד לוי.

אוסיף כי הענישה אינה כוללת כל פסילה בפועל, הקנס הנו הקנס הקבוע בחוק בגין עבירה זו ואין כל עילה לטענת עיוות דין.

סיכום:

לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. המבקש לא הראה כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו. באי ביטול פסק הדין לא יגרם עיוות דין – סוף דבר הבקשה נידחית.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: