מדינת ישראל נ' פרץ

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

1.נגד הנאשם נרשמה ביום 27.11.12 הודעת תשלום קנס המייחסת לו עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה על תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו.

2.במסגרת פרשת התביעה הוגשו באמצעות השוטר בסטיקר דורון, עורך הודעת תשלום הקנס, המוצגים הבאים: מוצג ת/1 שהינו הודעת תשלום הקנס; מוצג ת/2 שהינו שכתוב של ת/1; ת/3 שהינו תרשים של מקום האירוע כפי שנערך על ידי השוטר. על פי האמור בת/1 ו-ת2 צפה עורך הדוח בנאשם כשהוא נוהג על רחוב אבוחצירא "מצפון לדרום שהנ"ל תוך כדי נהיגה משתמש בפלאפון נייד כאשר יד ימין אוחזת בטלפון שבגובה החזה. לנהג לא הייתה אזנייה באוזן ימני". השוטר ציין בדוח כי הוא היה "סטטי בפיקוח עם ניידת באבוחצירא 39 שאני ישוב במושב נהג וצופה דרך חלון צד שמאל לתנועה החולפת על אבו חצירא". בעקבות צפייה בנאשם עובר לכאורה את העבירה המיוחסת לו החל השוטר לנסוע בעקבות רכב הנאשם "הגעתי אחריו לצומת אבוחצירא.. ירדתי מהניידת ניגשתי אליו והוסבר לנהג לעצור אחרי בצומת".

3.במסגרת החקירה הנגדית שקוימה לעד התביעה התברר כי הנאשם לא ראה מאיזו נקודה ראה אותו השוטר, עורך הדוח, כשהוא מבצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו. לדברי הנאשם, הוא הבחין בשוטר, עורך הדוח ברגע שהלה הורה לו לעצור את רכבו ולא קודם. במסגרת פרשת ההגנה, עמד הנאשם על דעתו כי במועד העבירה היה עם אוזניה או אוזניות. לדברי הנאשם, אין חולק כי הוא שוחח בטלפון אם כי לא עשה זאת תוך ביצוע עבירה.

דיון והכרעה

4.במקרה זה עותרת המאשימה להרשיע את הנאשם על סמך עדות יחידה, היא עדותו של השוטר עורך הדוח. במקרים כגון דא בהם תלויה הרשעתו של נאשם בעדות יחידה שומה על בית המשפט להזהיר עצמו כי בעדות יחידה עסקינן וכפועל יוצא לדקדק בעדות זו ביתר שאת.

5.במקרה שלפנינו נפלו בדוח שערך השוטר מספר ליקויים הפוגמים ביכולתו של בית המשפט ליתן אמון באמור בדוח ברמה הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים. במה דברים אמורים? אפתח ואומר כי השוטר לא ציין בדוח אותו ערך מה היה, ולו גם לערך, המרחק בין רכבו לבין רכב הנאשם במועד בו צפה השוטר בעבירה מתבצעת לכאורה. ברור כי ככל שמדובר במרחק קצר יותר בין כלי הרכב, יכולתו של בית המשפט ליתן אמון בתצפית שערך השוטר גדלה ובהתאמה קטנה יכולת זו ככל שהמרחק בין כלי הרכב הולך וגדל.

לא זו אף זו: השוטר ציין כי מועד עריכת הדוח היה בחודש נובמבר 12'. השוטר לא ציין מה היה מזג האוויר באותו יום ומה היו תנאי הראות ואם היו כאלה שאפשרו לו לראות בבהירות הנדרשת את ביצוע העבירה.

ואחרון: ברגע שאיתר השוטר את הנאשם מבצע לכאורה עבירה, היה עליו לנסוע אחריו תוך הקפדה על שמירת קשר עין רצוף. הגיונה של דרישה זו ברור שכן בהיעדר דרישה לקשר עין עשויה, חלילה, להיגרם תקלה בו מאתר השוטר עבירה הנעברת בכלי רכב אחד אך בסופו של יום הוא עוצר ורושם דוח לנהג בכלי רכב דומה. במקרה שלפני צוין אמנם כי השוטר נסע אחר רכב הנאשם אולם לא ציין כי שמר על קשר עין רצוף ולא ציין אם תנאי הדרך ומצב התנועה היו כאלה שאפשרו או לא אפשרו שמירת קשר עין רצוף.

6.אני סבור כי בליקויים האמורים, לא כל שכן בשל משקלם המצטבר, עולה ספק סביר בשאלת אשמתו של הנאשם. מספק זה זכאי הנאשם ליהנות. אכן, הנאשם לא חקר את השוטר בחקירה נגדית אודות ליקויים אלה אולם אל לנו לשכוח כי הנאשם אינו בקי ברזי המשפט ואינו אמון על עריכת חקירות נגדיות. מכל מקום, וזה העיקר, הליקויים עליהם הצבעתי לעיל בעריכת הדוח עומדים על כנם גם בהיעדר חקירה נגדית ואין, כידוע, בויתור או הימנעות מחקירה נגדית כדי להוסיף לדוח את שאין בו מעיקרו ולרפא את הליקויים המפורטים לעיל.

סוף דבר: אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, , 20 אוקטובר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: