מדינת ישראל נ' פרץ ואח'

גזר דין נאשם 1

רקע

הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

א.תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו- 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 2.4.13, בשעה 14:00, נהג המתלונן על כביש מס' 6 ברכבו (להלן: "הרכב"), כשמאחור יושב בנו בן ה-4. בהמשך, ירד המתלונן מכביש 6, עלה על כביש מס' 444 והמשיך לכיוון היישוב "אלעד". תוך כדי נסיעה, הבחין המתלונן ברכב מסוג שברולט (להלן: "השברולט") בו נהג הנאשם ולצידו ישב הנאשם 2, כשהנאשם נוהג בפראות ומשתולל על הכביש. במהלך הנסיעה, העיר המתלונן לנאשמים על התנהגותם בכביש. בהמשך לכך ובהגיעם לצומת "נחשונים", עצר המתלונן את הרכב ברמזור. הנאשמים הגיעו עם השברולט, נצמדו לרכבו של המתלונן מאחור, ואף פגעו בו בחלק האחורי שמאלי של הרכב. אז יצא הנאשם 2 מהשברולט ונכנס פנימה לרכב כדי להתעמת עם המתלונן. בנסיבות אלה, אמר הנאשם 2 למתלונן "סע, סע... אל תעשה לנו בלאגן, לא תקבל פרטים", ולאחר מכן יצא מהרכב. בהמשך, רץ הנאשם 2 לכיוון השברולט, פתח את תא המטען והוציא את המגבה (ג'ק) של הרכב. במקביל לאמור, יצא הנאשם מהשברולט עם חפץ מתכתי, רץ לעבר המתלונן ודקר אותו באמצעות החפץ דקירה אחת בירך ימין. בהמשך, תקפו הנאשמים בצוותא את המתלונן בכך שהכו בו באגרופים בגופו. בהמשך לכך, הצליח המתלונן להימלט חזרה לרכב, וזאת בסיוע של נהגים עוברי אורח שנקלעו למקום. המתלונן החל בנסיעה לכיוון היישוב אלעד. בכניסה ליישוב, עצר ברמזור אדום. תוך כדי האמור, הגיעו הנאשמים ונעמדו בצמוד למתלונן. הנאשם 2 יצא שוב מהשברולט עם המגבה ביד במטרה לפגוע במתלונן, אך בינתיים התחלף הרמזור והמתלונן הצליח להימלט לכיוון היישוב אלעד. בשלב זה נמלטו הנאשמים מהמקום. בתאריך 8.4.13, לאחר פעילות משטרתית מאומצת, אותרו הנאשמים כשהם מתחבאים בדירת מסתור בתל אביב. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלונן נקב בירך. המתלונן נזקק לתפרים בבית החולים לצורך איחוי הנקב.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן. המאשימה תעתור לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל. ההגנה תטען באופן חופשי. הצדדים יעתרו במשותף לעונש מאסר על תנאי ולפיצוי כספי למתלונן בסך של 10,000 ₪..

תסקירי שירות המבחן

על-פי תסקיר שירות המבחן מיום 13.11.13, הנאשם בן 21, רווק, עובד מזה כשנתיים עם אביו בתחום השיפוצים. התגייס לצבא בגיל המתאים, אך שוחרר כעבור 8 חודשים בגין אי התאמה על רקע קשיי התאקלמות ניכרים למערכת הצבאית.

באשר לעבירה הנוכחית, הנאשם הסביר את התוקפנות והאלימות בה נקט מתוך מצוקה ולחץ רגשי כתוצאה מעוצמת האירוע והסלמתו. הנאשם הסביר את סיבת הימלטותו מזירת מהאירוע על רקע חרדה וסערת רגשות בהן היה נתון. בפני שירות המבחן, הנאשם היה מסוגל להתייחס להתנהגותו האלימה והבעייתית באופן ביקורתי ושקול, תוך יכולת התבוננות משמעותית והבנה את חומרת מעשיו. כמו כן, הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו, היה מסוגל להביע אמפטיה כלפי המתלונן והדגיש כי מדובר באירוע חריג ויוצא דופן בחייו. בנוסף, ציין כי לאחר ביצוע העבירה ניתק לחלוטין את הקשר עם הנאשם 2. מבחינות שערך, התרשם שירות המבחן כי קיים סיכון נמוך למעורבותו של הנאשם בהתנהלות אלימה בעתיד. במהלך האבחון, מסר הנאשם כי הוא נמצא בטיפול פרטי מזה כשנה, אשר עוסק, בין היתר, בהתמודדות עם קשייו הרגשיים.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר אשר גילה לאורך שנות בגרותו קשיי הסתגלות ויציבות במסגרות החיים השונות. בעת ביצוע העבירה, בלטה נטייתו של הנאשם לפעול באימפולסיביות, וכן בלטו קשייו לשלוט בדחפיו. לצד זאת, העריך שירות המבחן כי מדובר באירוע אלימות נקודתי וחריג בחייו של הנאשם, אשר אינו מצביע על דפוסים ומאפיינים עבריינים. ניכר כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, התרחק מגורמים שוליים ומודע לחשיבות שמירת החוק. שירות המבחן סבר כי ההליך המשפטי הנוכחי מהווה גורם מרתיע ומציב גבול עבור הנאשם. לאור האמור לעיל, סבר שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירת אלימות בעתיד הינו נמוך.

שירות המבחן סבר כי אם יישלח הנאשם לריצוי מאסר, הדבר עלול לגרום לנסיגה משמעותית במצבו, ולכן המליץ שירות המבחן על הטלת עבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, העבירה שבה הורשע הנאשם הינה עבירת אלימות חמורה. גם לאחר תיקון כתב האישום מדובר באירוע חמור שעולה ממנו מסוכנותו של הנאשם. האלימות בוצעה במקום ציבורי, לעיני בנו של המתלונן. מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, קיימת גם הפגיעה בבנו הקטין של המתלונן. יד הגורל היא שהביאה לסיומו של האירוע כפי שהסתיים ולא באופן חמור מכך, אך לא ניתן להסתמך על הגורל כאשר מדובר באלימות כזו. אין הכרות בין הצדדים, והדבר מעיד על מסוכנותו הרבה של הנאשם.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד גיורא זילברשטיין, יש לערוך אבחנה בין ההנחיה של תיקון 113 לחוק העונשין לבין הסדר הטיעון. כאשר המאשימה כרתה את הסדר הטיעון, היא הסכימה למעשה לכך שיכול וייגזרו על הנאשם עבודות שירות. הנאשם חסך זמן שיפוטי ואת העדת המתלונן. הודאתו של הנאשם מלמדת על חרטה כנה ואמיתית ועל נטילת אחריות. מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית. הנאשם לא בחר בעבריינות כדרך חייו, אלא מדובר באירוע חריג. שירות המבחן מציין בתסקיר כי שליחת הנאשם למאסר, עלולה לגרום לנסיגה במצבו של הנאשם. הנאשם "לקח את עצמו בידיים", לאחר שחרורו ממעצר, הוא החל לעבוד עם אביו בעבודות שיפוצים. תסקיר שירות המבחן, שהינו ארוך ומעמיק באופן יוצא דופן, מדבר בעד עצמו. בתסקיר נאמר כי הנאשם מסוגל להתבונן באופן ביקורתי במעשיו וכי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה בעתיד. כן מציין כי לא קיימים דפוסים עבריינים אצל הנאשם, כי מאז האירוע, הוא התרחק מגורמים שוליים וכי ישנה הירתמות להשתלב בהליך גישור עם המתלונן. הנאשם החל בהליך טיפולי פרטי, והדבר נעשה מתוך רצון של המשפחה לשקם את הנאשם. ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם עבודות שירות.

הנאשם עצמו הביע חרטה על מעשיו.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת לצד עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם

קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.