מדינת ישראל נ' פרפילייב(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

על-פי עובדות כתב האישום בתאריך 17/05/10 בביתם, התגלע ויכוח בין המשיב לבין חברתו שהינה המתלוננת, אשר במהלכו דחף המשיב את המתלוננת והפילה על המיטה ובהמשך איים עליה כי ישבור את כל הדלתות בבית והכל כשהוא תחת השפעת אלכוהול.

כמו כן מייחס כתב האישום למשיב כי בתאריך 15/05/10, עת ישבו המשיב והמתלוננת במושב האחורי ברכב, התגלע ויכוח בין השניים אשר במהלכו היכה המשיב את המתלוננת במכת אגרוף בעינה הימנית וגרם לה לסימן אדום.

ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה בדמות עדות המתלוננת ועילת מעצר סטטוטורית.

ב"כ המשיב מיקדה אם כן טיעוניה בשאלת חלופת המעצר ועתרה להורות על שחרורו של המשיב בתנאים, תוך שמפנה היא את בית המשפט לעובדה כי אין מדובר בעבירות אלימות חמורות מן הרף הגבוה, לגילו הצעיר של המשיב, ולעובדה כי גם המתלוננת בעצמה, כבר במועד מסירת תלונתה הראשונה, מוסרת שכל שרצתה היה להזהיר את המשיב שהמשטרה תפחיד אותו ותרגיע אותו, שיתנו לו קנס בשביל שירגע, וזאת משום שהרגיז אותה והתגרה בה, והיא כעסה מאוד.

כמו כן מפנה ב"כ המשיב לעובדה כי המתלוננת ביקשה לבטל את תלונתה שכן אינה יכולה לחיות בלעדיו.

ב"כ המשיב טוענת כי לא עולה מדברי המתלוננת בשום שלב, כי חשה היא פחד מפני המשיב או חוששת לחייה והתמונה המצטיירת מקריאת העדויות בתיק הינה כי מדובר במי שכעסה כעס דרסטי עקב כעסה על המשיב.

ב"כ המשיב מציעה כחלופה מעצר בית מלא בבית אימו של המשיב ובפיקוחה וזאת בעיר תל אביב ובמרחק גיאוגרפי מהמתלוננת אשר מתגוררת בעיר ראשון לציון.

ב"כ המשיב אינה מתעלמת ממאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד המשיב ואולם מפנה היא את בית המשפט לגזר הדין שניתן בעניינו של המשיב שגם הוא ייחס אך עבירת נסיון תקיפת בת זוג, השגת גבול והיזק בזדון ולדבריה מבלי להקל ראש בכתב האישום דאז, הרי שגם אז אין מדובר ברף אלימות חמור ולא ניתן לטעון כי מדובר במי שמסוכנותו יכולה להיות מאויינת אך מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב, מפנה את בית המשפט לכתב האישום אשר היא מוצאת אותו חמור. כמו כן מפנה היא לעובדה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שמאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד כנגדו.

ב"כ המבקשת מדגישה את העובדה כי שתי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו לכאורה על-ידי המשיב כאשר מצוי הוא תחת השפעת אלכוהול ובעובדה זו יש כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת מפניו.

כמו כן טוענת ב"כ המשיב כי החלופה שהוצעה אין די בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב שכן מדובר במפקחת יחידה שתתקשה לעמוד במשימת הפיקוח לאורך זמן.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מדובר בתיק זה בנסיבות המצדיקות מעצר מאחורי סורג ובריח.

מבלי חלילה להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב, הרי שלמקרא כתב האישום עולה כי מדובר בעבירות אלימות מן הרף הנמוך המתבטאות בדחיפה ובמכה בעין.

שתי העבירות בוצעו על רקע ויכוח שהתעורר בין המשיב למתלוננת ובאשר למכה, אותה נתן המשיב בעינה של המתלוננת, הרי שלגרסתו במשטרה עשה זאת לאחר שהמתלוננת חנקה אותו ואף הראה לחוקר סימני שריטה בחלקו העליון של אפו.

מדברי המתלוננת עצמה התקשרה היא למשטרה משום שהמשיב התגרה בה והרגיז אותה והיא כעסה מאוד.

המתלוננת מוסרת כי בשום שלב לא התכוונה שהמשיב ילקח או ייעצר אלא רק שהמשטרה תפחיד אותו ותרגיע אותו.

בשום מקום המתלוננת אינה מציינת כי חוששת מפני המשיב, נהפוך הוא שעה שבאה לבטל תלונתה מוסרת כי אוהבת אותו ורוצה להמשיך ולחיות יחד איתו.