מדינת ישראל נ' פרעתאוי עמאר

החלטה

בענין בקשה לביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

המבקש הואשם בנהיגה במהירות של 169 קמ"ש מקום בו מותרת מהיות מקסימאלית של 90 קמ"ש.

ביום 27/5/10 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום באמצעות סניגוריו והתיק נקבע להוכחות ליום 30/11/10 בשעה 12:00.

דא עקא, כי המבקש לא התייצב למועד ההוכחות ומשכך ניתן נגדו פסק דין בהעדרו.

בבקשה נעדרת התצהיר שבפני טוען הנאשם, באמצעות סניגורו, כי הגיע לאולם ביהמ"ש בשעה 12:45 ואיש לא היה באולם מלבד הקלדנית אשר הודיעה לו כי הנאשם נשפט בהעדר. לדברי הסניגור הוא הודיע לעמית שלו, עו"ד נאדר חלף, שיודיע לתובעת גב' בטי עובד, כי הוא מתעכב, ועו"ד חלף אכן עשה זאת. הסניגור מוסיף וטוען, כי אין לפקוד עוון אי ההתייצבות על מרשו שכן כל האשם באי ההתייצבות לדיון הוא שלו.

באשר לסיכויי ההגנה, טוען הסניגור כי "סיכויי הגנתו גבוהים מאוד" ויש מקום ליתן לנאשם את יומו בבית המשפט.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ובבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

באשר לאי ההתייצבות – אין מחלוקת כי הנאשם וסניגורו לא התייצבו לדיון בשעה היְעוּדה. לדברי הסניגור איחר ב- 45 דקות והודיע זאת לתובעת.

ראשית, אין ולא הייתה בפני ביהמ"ש כל ראיה לכך שהסניגור מתעכב ומבקש לדחות את שעת הדיון, שאז יכל היה ביהמ"ש ליתן על כך את דעתו. עוד תמוה בעיני מדוע הסניגור לא פנה בכתב לביהמ"ש מיד לכשהגיע.

שנית, גם אם התעכב הסניגור רק למשך פרק הזמן האמור, והיה לו קשר עם עו"ד נאדר חלף, כטענתו, לא ברור לביהמ"ש מדוע לא פנה בהודעה מסודרת בכתב לביהמ"ש באמצעות חברו עו"ד חלף, כדי שביהמ"ש יתן החלטה מסודרת בנושא. כמו כן, ניתן היה לפנות לביהמ"ש באמצעות מוקד המידע הארצי ולהודיע על האיחור כפי שנהוג ומקובל.

שלישית, גם אם איחר הסניגור לפרק הזמן שאיחר כטענתו, לא ברור מדוע הנאשם לא התייצב במועד שנקבע, ומדוע לא הודיע כי בא כוחו מתעכב וביהמ"ש היה בוודאי מתייחס לכך.

רביעית, למרות טיעוניי הסניגור, לא הוצגה על ידו כל ראיה מאמתת מצידו לדברים שעתה הוא טוען.

על כל הדברים האמורים יש להוסיף את ההלכה הפסוקה, הקובעת חד משמעית, כי גם אם המחדל הוא של הסניגור, אין בכך כדי להוות עילה לביטול פסק דין (רע"פ 5377/03 וגדי ג'מאל נ' מדינת ישראל (2003); רע"פ 1381/07 דיניאן דכה נ' מדינת ישראל (2007).

ביהמ"ש קבע דיון הוכחות, פינה זמן שיפוטי על מנת לשמוע את התיק והנאשם לא התייצב, לכן, בכל הכבוד, אין הנאשם יכול להשמע בטענות על כך שלא ניתן לו יומו (ראה רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל (2009) ודברים שאומר שם ביהמ"ש העליון (כב' השופט ס. ג'ובראן) ביחס לזכותו של אדם ליומו בבית המשפט אל מול זכויות אחרות).

באשר לסיכויי הגנה – נפסק לא אחת כי לא די בכפירה כללית. הצהרה מילולית בדבר "סיכויי הגנה גבוהים מאוד" אין בה די (רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004). יצוין, כי בטיעוני המאשימה לעונש הבהירה כי הנאשם אמר בתגובתו לדו"ח כי חבר שלו נפטר ולכן מיהר, לאור הודאה זו בנהיגה במהירות ברור כי לא קיים חשש לעיוות דין.

מטעמים מצטברים אלה, לא אוכל להעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, כ"ז אדר א תשע"א, 03 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: