מדינת ישראל נ' פרוך

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד חנא קופטי

הנאשם וב"כ עו"ד ענבוסי

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע על סמך הודאתו בעבירות המפורטות בכתב האישום שהן: אי ציות לשוטר, אשר באה לידי ביטוי לא רק באי עצירת הרכב, כי אם בנטישתו ובריחה רגלית, כאשר השוטר רודף אחריו, וכן בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, אשר פקע 13 שנים קודם לכן.

המאשימה טוענת ובצדק כי מדובר בעבירות חמורות. אין זו הפעם הראשונה בה הנאשם נוהג ללא רישיון נהיגה, ליתר דיוק זו הפעם ה-13 במהלך השנים מ-1992 ואילך. בעבירה שנעברה ביום 1/12/07 הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי למשך 3 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק שלפני.

יצוין עוד כי שנתיים לאחר מכן ב 21/11/09 עבר הנאשם בפעם ה-12 ! על אותה העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה ואז נאסר ל-3 חודשים שבוצעו בעבודות שירות.

לענין חומרתה של עבירת נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף, אין צורך להכביר במלים, די אם אפנה לרע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י, שם ציין ביהמ"ש העליון כי "מי שנוהג בזמן פסילה, ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת...", ובע"פ 324/88 אברהים בן סולמן אלעאסם נ' מ"י נאמר: "ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש אמסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך יעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מ"י דחה ביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור על תקופת מאסר של 16 חודשים שהוטלה על הנאשם בגין נהיגה בזמן פסילה. כב' השופט רובינשטיין ציין כי נהיגה בזמן פסילה אינה מהווה רק סטירת לחי לחוק, כי אם מהווה סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב.

עיון בגליון הרשעותיו של הנאשם מלמד על זלזול מוחלט בהוראות החוק והתנהגות עקשנית להמשיך ולנהוג ללא רשיון נהיגה בתוקף. מספר הפעמים שנתפס הנאשם נוהג ללא רשיון נהיגה בתוקף רק מלמדת על כך שעבירה זו נעברה על ידו באופן שגרתי ולא רק בימים ובשעות בהן נתפס. כאמור, אף מאסר קודם שרוצה בעבירות שירות לא הרתיע את הנאשם מלעבור פעם נוספת אותה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, אלא שהפעם נלווה לה גם בריחה משוטר.

המאשימה דורשת להטיל עונש מאסר בפועל ממושך, מאחורי סריג ובריח ולא בדרך של ביצוע עבודות שירות, וזאת בין היתר לאור חוות הדעת השלילית של הממונה המתארת היעדרויות רבות מעבודות השירות הקודמות שהוטלו עליו. הממונה מציין בחוות דעתו כי בסיכום תיק עבודות השירות הקודם הומלץ ע"י הרכז שלא לקבלו פעם נוספת לעבודות שירות.

לטענת ב"כ הנאשם בריחת הנאשם מהשוטר היתה אינסטינקטיבית וראשונית, מתוך פחד וללא מחשבה לעומק. עוד טען כי הסעת הרכב היתה מטרים ספורים למטרת הוצאת הרכב אל מחוץ לכפר ללקוחה אשר עבורה תיקן הרכב, בנסיבות אלו יחד עם נסיבותיו האישיות של הנאשם (מכור לסמים שנגמל, נשוי ואב לשניים, עובד במוסך), אין להחמיר עם הנאשם ולא לשלוח אותו למאסר, אלא להעדיף את האינטרס השיקומי שאינו רק אישי של הנאשם כי אם של הציבור כולו.

ב"כ הנאשם ביקש להאריך התנאי ולא להפעילו ולחילופין להטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לטענת ב"כ הנאשם לא ניתן לכנות את חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות כחוו"ד שלילית, על אף תוכנה וכותרתה (בצד שמאל למעלה), משום שבסיכומו של דבר השלים הנאשם את עבודות השירות שהוטלו עליו פעם קודמת ומשלא הומרו עבודות אלו למאסר בפועל, משמע הנאשם ריצה עונשו כיאות ואין סיבה שלא להטיל עליו בשנית עונש שירוצה אף הוא בעבודות שירות.

שקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש והגעתי למסקנה כי אין מנוס אלא להורות על כליאתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח, שכן עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות אינו מהווה הרתעה מספקת לנאשם. נראה כי רק הרחקה בכוח של הנאשם מן הכביש ולתקופה ממושכת, תוך שלילת חירותו עשויה להביא למהפך בהתנהגותו. הנאשם לא הפנים כי אסור לו לנהוג בשום פנים ואופן, לא למרחקים ולא למטרים ספורים.

נוכח עברו התעבורתי המכביד של הנאשם וחומרת כתב האישום שבפני, הכולל אי ציות לשוטר, שהינה עבירה חמורה כשלעצמה, גם מבלי שצורפה אליה עבירה חוזרת ונשנית של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, אני מורה על הפעלת התנאי של מאסר ל-3 חודשים שהוטל על הנאשם בתיקים 10676-08, 11908-08 ו-40200508550 שנידונו במאוחד, בחופף לעונש המאסר לתקופה של 5 חודשים שאני גוזרת עתה על הנאשם.

אני מודעת למחיר הכבד שתשלם משפחתו של הנאשם, אך היה על הנאשם לקחת זאת בחשבון ובאיזון בין טובת משפחתו לבין טובת הציבור במקרה זה, גובר האינטרס הציבורי.

אני מסכימה עם המאשימה כי אין מקום לרצות את תקופת המאסר בעבודות שירות, כאמור, לא רק משום שעונש זה לא היה בו די כדי להרתיע את הנאשם, כי אם גם בשל המלצת הממונה על עבודות השירות, לפיה ההזדמנות שניתנה לנאשם פעם קודמת עת ריצה 3 חודשי מאסר בעבודות שירות נוצלה על ידו לרעה וכך ריצוי העונש שנפסק על הנאשם התפרס על פני חמישה חודשים במקום שלושה.

לסיכום אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 5 חודשים החל מיום 3/7/11.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 3 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית משפט לתעבורה בירושלים בתיקים 10676-08, 11908-08 ו-40200508550 ביום 16/6/08. לריצוי בחופף למאסרו שנקבע בתיק שלפני בסעיף 1 לעיל.