מדינת ישראל נ' פרוטר את כהן בעמ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה  לביטול כתב אישום מכח סעיף 149(10) לחסד"פ מטעמי צדק  והגינות משפטית .

2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של אי הגשת דוח במועד על הכנסות הנאשמת לשנת המס 2006.

ביום 19/10/10 עתר ב"כ הנאשם לדחות את הדיון בשלושה חודשים על מנת לאפשר לנאשם להסיר את המחדל. בנוסף טען שהנאשם  אינו המורשה של הנאשמת וכן הודיע שיש לו טענה מקדמית שעניינה שהמאשימה לא פעלה בהתאם לחוק העבירות המנהליות. הדיון נדחה בהסכמה ליום 26/12/10 תוך שציינתי בהחלטתי שבאם בכוונת ב"כ הנאשם לטעון טענות מקדמיות ולטעון שבניגוד לדברי הנאשם בביום /11/07/10 בטרם מונה לנאשם סניגור שאינו המורשה של הנאשמת עליו להגיש טיעוניו בכתב לא יאוחר מיום 13/12/10 על מנת שהמאשימה  תוכל ליתן תגובה בטרם הדיון.

ביום 26/12/10 הודו הנאשמים בכתב האישום .

לבקשת ב"כ הנאשם ובהסכמת ב"כ המאשימה דחיתי את הכרעת הדין והטיעונים לעונש ליום 10/3/11 על מנת לאפשר לנאשמים להסיר את המחדל ולהגיש בקשה להמרת כתב האישום בקנס מינהלי.

 לבקשת ב"כ הנאשם נדחה הדיון שהיה קבוע ליום 10/3/11 מספר פעמים על מנת לאפשר לנאשמים להסיר את המחדל  ולפעול להמרת כתב האישום בקנס מינהלי.

6. ביום 7/9/11 הגיש ב"כ הנאשם  את הבקשה נשוא החלטה  זו,

לטענת ב"כ הנאשם, המאשימה מסרבת להמיר את כתב האישום בקנס מנהלי על אף שהמחדל נשוא כתב האישום הוסר וזאת בשל מחדלים נוספים  שאינם כלולים בכתב האישום ושעליהם לא נחקרו הנאשמים ושאת רובם הסירו הנאשמים ומדובר בהחלטה שאינה סבירה הפוגעת בזכות הנאשם הנעדר עבר פלילי להליך הוגן, כשאין אינטרס ציבורי בהותרת כתב האישום על כנו.

7. בדיון ביום 13/9/11 התנגדה המאשימה לביטול כתב האישום תוך שהבהירה שהמאשימה פעלה כדין בעניינו של הנאשם ופעלה בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע"י הפרקליטות להמרת כתב האישום בקנס מנהלי.

ב"כ הנאשם הודיע שינסה לפעול להמרת כתב האישום ובמידת הצורך יגיש בקשה למתן החלטה בבקשה והדיון נדחה ליום 8/1/12

8. ביום 4/1/12 הגיש ב"כ הנאשם בקשה למתן החלטה בבקשה נשוא החלטה זו.

9 . דיון והכרעה

א.  דוקטרינת ההגנה מן הצדק, הוכרה לראשונה בפסיקה בע"פ 2910/94 מדינת ישראל נגד יפת ואח', פד"י נ(2)221, והורחבה בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' א' בורוביץ ואח', פד"י נ"ט(4) 776 (להלן "פרשת בורוביץ").       

מהותה של ההגנה מן הצדק נקבעה בהלכת בורוביץ, כצורך "בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן". עוד נקבע בהלכת בורוביץ, כי המבחן ליישומה הוא בעריכת איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי, כשאלו מול אלו ניצבים האינטרס הציבורי שבהבאת עבריינים לדין ומיצוי הדין עמם מחד גיסא, והאינטרס של שמירה על זכויות היסוד של הנאשם ועל טוהר ההליך השיפוטי מאידך גיסא.

בהלכת בורוביץ נקבע מבחן בן שלושה שלבים להחלתה של ההגנה מן הצדק במקרה הנתון:

בשלב הראשון זיהוי הפגמים, אם נפלו כאלה, בהליך שננקט נגד הנאשם ועוצמתם, במנותק משאלת אשמתו או חפותו.

בשלב השני יש לבחון את משקל הפגמים והאם בהמשך ניהול ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, תוך שקילת האינטרסים השונים.

בשלב שלישי, באם מתרשם בית המשפט, כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר.

בשנת 2007 אומצה דוקטרינת ההגנה מן הצדק על ידי המחוקק והוספה לרשימת הטענות המקדמיות המפורטות בסעיף 149  לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ")   סעיף 149(10) .