מדינת ישראל נ' פרגמנט

החלטה

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה ביום 3.4.12 בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל- 1970.

ב"כ הנאשמת סבור כי עסקינן בנסיבות יוצאות דופן ועל כן ביקש לבטל את ההרשעה.

ב"כ הנאשמת הפנה לגילה הצעיר של הנאשמת במועד ביצוע העבירה, לנסיבות ביצוע העבירה. ב"כ הנאשמת גורס כי הופעלה על הנאשמת מניפולציה ריגשית לאחר שנוצר צורך להסיע את אמה להפרד מחברתה, שהייתה במצב רפואי קשה. ב"כ הנאשמת הדגיש את הקשר המיוחד בין הנאשמת לבין אמה בנוסף ליחסי המרות הקיימים בין אם לבת.

ב"כ הנאשמת היפנה למפורט בתסקיר שהוגש לתיק וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בשים לב לאופיה של הנאשמת, עברה הנקי, אישיותה והנזק שעשוי להגרם כתוצאה מהרשעה נוכח עבודתה בתחום האבטחה.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן אכן המליץ להימנע מהרשעתה של הנאשמת בדין.

שירות המבחן התרשם, כי מדובר בעבירה חריגה בנוף חיי הנאשמת וכי הרשעה תסכל את אפשרותה להתגייס לשורות כוחות הביטחון ועלולה להוביל לפגיעה במהלך הנורמטיבי של חיי הנאשמת.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת עונש ללא הרשעה בדמות של"צ לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין.

ב"כ התביעה מתנגדת לבקשת ב"כ הנאשמת.

ב"כ הנאשמת ביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולהטיל על הנאשמת עונשים מוחשיים.

ב"כ התביעה סבורה כי מאחר שעסקינן בעבירות תעבורה ונוכח חומרתן יש להעדיף את האינטרס הציבורי הכולל השתת אחריות בפלילים.

ב"כ התביעה מבקשת לדחות את המלצת שירות מבחן להטלת עונש ללא הרשעה.

ב"כ התביעה הפנתה לפסקי דין לפיהם רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ימנע בית המשפט מהרשעה.

דיון

כאמור ברישא, עסקינן בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ובעבירה ללא ביטוח. נהיגה ללא רישיון נהיגה מהווה סיכון אל הנהג ואל המשתמשים בדרך ולא אחת נקבע, כי יש להשית עונשים מרתיעים על מנת להעביר מסר הן ליחיד והן לרבים בשים לב לאינטרס החברתי להעלות את רמת המודעות למותר והאסור, לחנך את הציבור לכבד את חוקי התעבורה שנועדו להבטיח את בטחון המשתמשים בדרך.

כשעסקינן בנאשמים בגירים- בדרך כלל גובר השיקול הציבורי של הרשעה.

הסמכות להימנע מההרשעה נועדה ליתן ביטוי לאינטרס הנעוץ בשיקום עבריינים . אולם, זה אינו האינטרס הבלעדי בענישה.

השימוש בסמכות זו ביחס לנאשם בגיר תעשה רק במקרים חריגים, בשל הצורך להבטיח אפקטיביות וכוח הרתעה של הנורמה הפלילית בצד שמירה על ערך השיוויון בפני החוק. [ראה רע"פ 6904/09 בלוך נ' מ.י, ס.ג'ובראן, 26/11/09, רע"פ 6915/03 גומייב נ' מ"י,י. טירקל,14.12.03].

בנסיבות מיוחדות בהן עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לסטייה מחובת מיצוי הדין.