מדינת ישראל נ' פקוסה(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש במסמך מזוייף.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום ולפיהן בתאריך 26/10/09 בשעות הבוקר נסע הנאשם ברכב בעל לוחית זיהוי ישראלית עת הוא שוהה בישראל ללא אישורי שהייה כדין.

שוטר סיור שמילא אותה עת תפקידו כדין עצר את הרכב לבדיקה וביקש מנוסעיו להזדהות. הנאשם הציג לשוטר תעודת זהות כחולה על שם אחר.

ב"כ המאשימה מפנה לסיכון ולקושי שיוצרים תושבי איזור בכניסתם לישראל כאשר חומרה יתירה נלמדת מהעבירות הנלוות המערימות קושי על עבודת המשטרה ומבקשת לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.

הסנגור מצידו מפנה לנסיבות מקלות כמפורט בטיעוניו, ותוך שהוא מצביע על העבר הנקי, תכלית הכניסה לישראל לצורכי עבודה, על כך שפרנסת בני משפחתו של הנאשם מוטלת על כתפיו . בנוסף מפנה הסניגור לעובדה שלמרות שהנאשם שוחרר ממעצר הוא חוזר ונכנס לישראל לצורכי ניהול המשפט .

תוך פירוט נסיבות לקולא מבקש הסניגור לראות בימים שהיה הנאשם במעצר כתקופה מספקת שיש בה כדי לתת מענה לרכיב ענישתי של מאסר בפועל והוא מבקש להסתפק ברכיב קצוב זה כשלצידו ענישה צופה פני עתיד .

שקלתי נסיבות הענין , טיעוני ב"כ הצדדים וכן ההלכות החלות.

בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון על חומרת העבירות על חוק הכניסה לישראל וזאת נוכח אלמנט הסיכון הגלום בהן לביטחון המדינה והענישה המחמירה הנדרשת בעבירות אלה. כך בהלכת חטיב עמד בית המשפט העליון על הגישה המחמירה הנדרשת מצוק העיתים והמציאות הבטחונית הקשה.

בהמשך , בהלכת אבו סאלם אמר בית המשפט העליון כי שיקולי החומרה הכרוכים בטרור ובצורך בהרתעה בעינם עומדים אך יחד עם זאת ככל ש"על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה בכל הנוגע לעבירות הקשורות בכניסתם של שוהים בלתי חוקיים משטחי האזור לישראל...בתי המשפט יגזרו עונש על עבריינים בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לטעמים ולתכליות של מדיניות של ענישה שנקבעה...".

ברע"פ 3173/09 מחמד פארגין נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 1255 עומד כבוד השופט רובינשטיין על הדילמה "שבין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא ייתכן חולק בתחום הביטחוני ומעבר לו, לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמטעמים ידועים... מצויה במצב סוציו אקונומי בעייתי ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני".

באותו עניין מצביע כבוד השופט רובינשטיין על כך שעבירת הכניסה והשהיה בניגוד לחוק מצויה בדרגה נמוכה יותר מעבירות ההלנה, ההעסקה וההסעה שלא כדין.

כך מציין כבוד השופט רובינשטיין כי בבוא בית משפט לבחון את מידת החומרה שיש לייחס לעבירות השהייה והכניסה (ובהתאם לכך גם נגזרת הענישה) ישקול אם קיימים שיקולים נוספים של חומרה וכך נאמר שם:

"בנידון דידן – שאלת הכניסה והשהייה הבלתי חוקיות – עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר, האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה), האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אומנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין), מה אורך השהיה הלא חוקית, ובצד הזכות – האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור, גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין".

אומנם, בכך שהנאשם ביצע צבר של עבירות ודהיינו תוך כדי שהוא שוהה בישראל שלא כדין הוא גם מבצע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן משתמש במסמך מזוייף (עבירה אשר מתלווה לשהייה הלא חוקית באופן אשר מחמיר את נסיבותיה) אך יחד עם זאת מוצאת אני שיש מקום להקל במידה מסוימת בענישתו של הנאשם וזאת נוכח הנסיבות לקולא כפי שהצביע עליהם הסניגור וביניהן העבר הנקי, העובדה שנכנס לישראל כדי לעבוד, המצוקה הכלכלית בה נתונה משפחתו וכן הבעת החרטה שהביע בפני בית המשפט.

משקל משמעותי לקולא יינתן לעובדה, שהנאשם שוחרר, חזר למקום מגוריו באיזור ולמרות זאת הוא אינו מנסה להתחמק מהליכי שפיטה, אינו מנסה לטעון שאין מאפשרים לו להיכנס לישראל ועושה כל מאמץ להגיע לדיון בלא לנצל את הפירצה הנעוצה בעצם מקום מגוריו.

כל אלה יעמדו לימינו של הנאשם בבוא בית משפט לגזור את דינו.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 35 ימי מאסר בפועל מהם ינוכו ימים שהיה במעצר - מיום 26.10.09 עד 5.11.09.

2. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה בה הורשע.