מדינת ישראל נ' פנחסוב

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשם שבפניי כבן 30 שנה הודה בהזדמנות הראשונה בכך שביום 6.3.09 קרוב לחצות נמצא כשהוא מחזיק ברכבו סכין בעלת להב קבוע באורך של 20 ס"מ.

גם אם הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וגם לולא היו לו הרשעות קודמות, לענין חומרת העבירה ונסיבותיה, מקבלת אני את עמדת ב"כ המאשימה ולא את עמדת ב"כ הנאשם, דהיינו אני קובעת שמדובר בעבירה הנושאת חומרה ולא בכדי המחוקק החמיר וקבע שמדובר בעבירה מסוג פשע, ולאחרונה על רקע ריבוי מעשי האלימות בחברה, כינה ביהמ"ש העליון את התופעה כתת תרבות הסכין וקבע שיש לעקרה מן השורש לאור פוטנציאל המסוכנות הטמון בה.

לא ראוי היה לומר כפי שטען ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש שלפני 100 שנה נהגו אנשים להסתובב עם סכינים, שכן ביהמ"ש בוחן את חומרת המעשה ואת הצורך להשית ענישה כזו או אחרת על רקע המציאות הקיימת במסגרת בה הוא פועל, ומי שחי במדינת ישראל בשנים האחרונות נוכח שמדובר בתופעה קשה להחריג על פיה אנשים מסתובבים עם סכינים מסוגים שונים בנסיבות שונות וכאשר נקלעים לויכוח או לעימות מיד נשלפת הסכין והתוצאות לעיתים חמורות עד כדי מוות. הפכנו לחברה אלימה בלתי נסבלת אשר מהווה איום על קיומנו במדינה וביהמ"ש מחוייב לנקוט לא רק עמדה עקרונית, אלא גם ליתן ביטוי לצורך להגן על החברה, דהיינו מדובר באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה הקשור לקדושת החיים.

העובדה שלהחזקת הסכין לא מתלווית עבירת אלימות אין בה בדרך כלל להוות משקל לקולא, אך יחד עם זאת מוכנה אני לקבל את עמדת ב"כ הנאשם שלענין חומרת המעשה הספציפי שבא בפני ביהמ"ש יש לבדוק ולבחון את הנסיבות של המעשה אם אכן מדובר בבחור צעיר שמחזיק סכין בשעת לילה מאוחרת בסביבות מועדון או מקום בילוי, מקומות אשר לצערי הפכו להיות מקומות פורענות, אין לי ספק שיש להחמיר עם אותו אדם צעיר ולהשית ענישה אשר תעביר את המסר בדרך כלל מאחורי סורג ובריח.

כאשר סכין מוחזקת בנסיבות אחרות, כמובן שביהמ"ש אמור להתייחס לאותן נסיבות וליתן להן נפקות לכאן או לכאן לענין העונש.

בענייננו, הסכין נמצאה בתוך רכבו של הנאשם בשעת לילה מאוחרת, וההסבר שנתן להחזקת סכין שהיא סכין מטבח אבל אין לי ספק שמדובר בסכין שיש בה פוטנציאל ממשי למסוכנות גם אם היא לא נכנסת בהגדרה משפטית הקשורה לנשק, היא לצרכי הגנה של אשתו אשר נוהגת להשתמש ברכב ולנסוע למקומות עם פוטנציאל למסוכנות. יש לציין לענין זה שעוד הוסיף הנאשם שלמרות האמור אשתו לא ידעה כלל שברכב יש נשק.

ההסבר הנ"ל הוא הסבר תמוה אך יחד עם זאת העובדה שהנאשם השתמש במונח הגנה עצמית אין בה כדי להביא את ביהמ"ש לקביעה כפי שמבקשת ב"כ המאשימה שמדובר בהסבר הטמון בו פוטנציאל קרוב של מסוכנות ולפיכך יש מקום להשית על פי גישתה רק עקב ההסבר שנתן מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

הגם שביהמ"ש קבע מדרג של חומרה בכל מה שקשור להחזקת נשק, אזי איני סבורה שאין לכך השלכה לענין החזקת הסכין, שכן החזקת הסכין כפי שציינתי כשלעצמה היא חמורה וללא כל קשר להסבר יש לעקר את התופעה מן השורש על מנת להגן על החברה.

מעבר לאמור לעיל, אזי בפניי גם תסקיר שירות מבחן המפרט את נסיבותיו האישיות של הנאשם ומהן עולה שכיום הוא משתדל לנהל אורח חיים נורמטיבי לאחר שעבר הליכי טיפול בתחומים שונים שאינם קשורים להחזקת סכין, והדבר בא לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות ת/1, מהן עולה שלחובתו הרשעות בגין עבירות אלימות והחזקת סכין, כאשר העבירה האחרונה היא משנת 2000, והדבר תואם את האמור בתסקיר שהנאשם הצליח לשנות את אורחות חייו.

באשר לעצם החזקת הסכין, כאמור, העלה הנאשם בפני קצינת המבחן את ההסבר כפי שטענתי כאמור לעיל, ובסופו של יום קצינת המבחן התרשמה שהנאשם נוטה לטשטש את הגבולות בין המותר לאסור ופועל באופן אימפולסיבי והוא אינו מוכן להכנס להליך טיפולי כלשהוא, ולפיכך היא גם לא ממליצה על הליך כזה, אלא על הטלת ענישה מרתיעה ומציבה גבולות לאי הישנות התנהגות דומה.

במסגרת נסיבותיו האישיות של הנאשם מעבר לעובדה שכיום הוא מובטל ומתקשה לפרנס את משפחתו, אזי הוצגו בפניי מסמכים לענין העובדה שאשתו אמורה לעבור ניתוח בתקופה הקרובה וכן מסמכים לענין מצבו הכלכלי הקשה, הגם שכאמור אשתו עובדת והוא כיום מובטל לאחר שהתפטר מעבודתו במטרה להשתלב בניהול עסק עצמאי שבסוף לא הוקם.

במכלול כל השיקולים, דהיינו מצד אחד האינטרס הציבורי והצורך להשית ענישה משמעותית ומרתיעה, ומנגד הנסיבות האישיות של הנאשם על רקע ההודיה בהזדמנות הראשונה ועל רקע כי בשנים האחרונות מנהל אורח חיים תקין מבלי שהוא מעורב בפלילים, אני סבורה שהענישה של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות בצד ענישה הצופה פני עתיד הינה ענישה הראויה .

יש לציין שהוצגה בפניי פסיקה על ידי ב"כ הנאשם על פיה בתי המשפט לענין הענישה בעבירה נשוא התיק שבפניי מתחשבים בביצוע העבירה כמו גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולענין זה אתחשב רק לרע"פ 10625/08 יורי קיסלב נ' מ"י, שם ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור על ביהמ"ש המחוזי בחיפה שהורה שהנאשם ירצה מאסר בפועל וקבע שהגם שלנאשם הרשעות קודמות, אזי במכלול כל הנסיבות ענישה של מאסר על תנאי נקבעה כענישה ראויה וכך ביהמ"ש קבע .

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 4 חודשים מאסר בפועל אותם ירצה בעבודות שירות במע"ש מעון שיקומי בחדרה החל מיום 6.1.10 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 20.12.09.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה על הסעיף בו הורשע בתיק זה, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

ניתן בזה צו להשמדת המוצג.

במידה והופקדו ערבויות במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, אני מורה להחזיר לנאשם.