מדינת ישראל נ' פלק ואח'

הכרעת דין

הרקע וההליך

אני מזכה את הנאשם מעבירת תגרה במקום ציבורי.

הנאשמים הואשמו בכתב האישום בעבירה של תגרה במקום ציבורי, בכך שביום 29.12.08 בסמוך לשעה 16:00 התפתחה ביניהם תגרה ליד חלקת הנאשם 1 (15/2), שהתגורר בבית"ר עילית סמוך לדירת הגב' יסכה חזן (להלן - השכנה), שהעסיקה את הנאשם 2 כקבלן בדירתה לצורך בניית מרפסת. בין הנאשם 1 לשכנה התנהל ויכוח מתמשך על רקע בניית המרפסת, ובמסגרת הסכסוך, חמו של הנאשם 1, מר זאב לינדר, חתך שתיים מרגלי הפרגולה, ללא הסכמת השכנה או הקבלן. הקבלן (הנאשם 2) צעק לעבר הנאשם 1 "משוגע", שאלו למה הוריד את הרגליים, תפס אותו וירק בפניו, והנאשם 1 נגח בראשו של הקבלן ופגע באפו. הקבלן עזב אותו והרים אבן גדולה, אך הנאשם 1 תפסו מאחור והנאשם 2 הפילהּ. משהרפה הנאשם 1 מהקבלן, החל הקבלן להכותו באמצעות ידיו באגרופים ושרט אותו. לאחר מכן הרים אבן נוספת, אך הנאשם 1 תפס את ידו והנאשם 2 היכה את הנאשם 1 ברגלו באמצעות האבן. השכן אילן כהנא שהיה במקום, העיר לקבלן על מעשיו, אולם התבקש על-ידו: "אל תתערב". השכן כהנא הצליח להוציא את האבן מיד הקבלן והנאשם 1 החל להתרחק מהמקום, אך הקבלן הרים אבן וזרקה לכיוון הנאשם 1, אולם האבן לא פגעה בו.

הנאשם 2 הורשע במיוחס לו על פי הודאתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון שאושר, נגזרו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 500 ₪.

בתשובתו לכתב האישום מיום 8.9.11, כפר הנאשם 1 בכך שנגח בקבלן. לדבריו לאחר שהקבלן זעם על שחמו ניסר את רגלי הפרגולה הוא תפס את הנאשם 1, הנאשם 1 ניסה להשתחרר מלפיתתו מתוך הגנה עצמית, ויתכן שבמהלכה נגע בראש הקבלן, ולא כפעולה מכוונת. עוד טוען הנאשם כי בהמשך תפס את ידו של הקבלן כדי שלא יכה אותו באבן.

ראיות המאשימה

שלמה ביטון, הקבלן – בנה עבור השכנה את הפרגולה. לדבריו, לאחר שסיים את העבודה, התקשרה השכנה והודיעה לו כי הנאשם 1 עשה זאת, הקבלן קרא לנאשם 1 לבוא אליו, הבהיר לו את הסיכון שנשקף ממעשיו בחיתוך רגלי הפרגולה, אולם לטענתו הנאשם 1 חבל בו:

"אמרתי לו טפו עליך תתבייש...לא ירקתי עליו...הוא נתן לי נגיחה, שבר לי את האף, נפלתי לרצפה, הוא המשיך לחנוק אותי, חיפשתי משהו לצאת ממנו זה היה אבן, מה שנפל לי מהיד ואני לא רואה כלום כי כל הפנים שלי היו דם, הוא שבר לי את האף, אני מכופף, הוא עלי, אני מחפש משהו לזוז ממנו כי הוא ממשיך לחנוק אותי, זה היה אבן, הוא ראה את האבן וברח".

ראה: עמ' 12 ש' 5-9 לפרו' מיום 1.4.12.

גם הנאשם 1 העיד כי היכה את הקבלן באפו, אך זאת לאחר שלדבריו הקבלן אחז בו וירק עליו:

"הוא תפס אותי מקדימה, באופן שהצמיד את שתי זרועותי ישרות לגוף. אני הלכתי אחורה, בשביל להשתחרר ממנו וראיתי שיורדת לו טיפונת דם מהאף. אז הבנתי שהוא קיבל ממני מכה מהראש שלי, מדגים על המצח או הסנטר".

ראה: עמ' 23 ש' 20-27 לפרו' מיום 1.4.12.

בהודעותיו במשטרה התייחס הנאשם 1 ביתר-פירוט לנגיחה שביצע, כשבהודעתו הראשונה אמר: "לאחר שהוא תפס אותי וירק לי לפנים, אז אני נגחתי אותו וזה התקיפה היחידה שעשיתי כדי להגן על עצמי" (ראה ת/9 ש' 16-18), ובהודעתו השניה אמר: "סמי ירק עלי בפנים ואז אני נתתי לו נגיחה בפרצוף על האף והתחיל לרדת לו דם ואז הוא עזב לי את הידיים" (ראה: ת/9 1 ש' 17-18).

הנאשם אף העיד, כי אחז בקבלן מספר פעמים וחיבק אותו בפעמים בהן הקבלן הרים אבן:

בפעם הראשונה לאחר הנגיחה:

"הוא הסתובב, הרים את האבן, שאמר שהוא לא יכול להרים שב-ת/5. הוא קבלן ומרים 20 אבנים כאלה. הוא הרים את האבן לזרוק עלי ובאותה שניה התלבטתי אם לברוח או לתפוס אותו. ראיתי שאני לא יכול להספיק לברוח, אז תפסתי אותו מהצד. (מדגים כאילו חיבוק מסביב לחזה, תוך כדי התכופפות). או שהאבן נפלה לו, הוא שזרק אותה והיא לא פגעה בי.התחלתי למשוך אותו, תוך כדי החיבוק מהאבנים כדי שלא ירים עוד אבן אז הוא הסתובב כלפי והתחיל לתת לי בוקסים ושריטות." (ההדגשה שלי – א.ז.)

ראה: עמ' 23 ש' 27-32 לפרו' מיום 1.4.12.

ובפעם הנוספת:

"הוא הרים את האבן הקטנה והתחיל להכות אותי ברגל. לפני כן, יש איזשהו ברזל וראיתי אותו מרים אבן משם. ישר עוד פעם חיבקתי אותו, לא חיבקתי אותו, ניסיתי לתפוס לו את היד כשהייתי מאחוריו ורכנתי לעברו. אני הייתי מהצד שלו, הוא מנסה להרים את האבן ואני עם היד השמאלית שלי מנסה לאחוז בידו, כדי למנוע שירים את האבן." (ההדגשה שלי – א.ז.)