מדינת ישראל נ' פליקס

בפני

השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

האישום

הנאשם הואשם בכך שביום 28/2/10 בשעה 17:15 לערך נסע ברח' יגאל ידין מכיוון מנהרת ארזים לכיוון כללי גבעה צרפתית בירושלים, סטה ימינה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב הונדה נהוג ע"י נאסר קוואסמה (להלן: "הנהג המעורב"), אשר נסע מימין לכיוון נסיעת הנאשם. לנהג המעורב ולרכבים נגרמו נזקים.

הנאשם הואשם בסטיה מנתיב – עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), גרם נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות ונהיגה ברשלנות - עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

תשובת הנאשם

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום . לטענתו פנה ימינה מהנתיב השמאלי, אולם הרכב המעורב שמימינו המשיך ישר ופגע בו. (ראה פרוטוקול מיום 9/6/11). במועד ההוכחות טען כי אכן סטה מנתיב שמאלי ימינה, תוך שהוא מבצע עבירה וחוצה אי תנועה בנוי, אולם אין לכך כל קשר לתאונה, שכן זה ארע כ 400 מ' קודם לאזור התאונה וכי התאונה ארעה עת החל לסטות פעם נוספת ימינה, לעבר הנתיב הימני ביותר, המוביל לגבעה הצרפתית.

לטענת ב"כ הנאשם לא מדובר בסטיה חדה, כי אם בפניה בבטחה ובאיתות וכי על המעורב האחריות "ככל מי שנוהג בדרך גם להתבונן במה שמתרחש וגם להאט נסיעתו" עוד טען ב"כ הנאשם כי יתכן והמעורב ניסה לעקוף את רכבו של הנאשם ולשוב בעצם לכיוון נסיעה לעטרות ותוך כדי כך התרחשה התאונה ולמעשה מדובר בגרסה מול גרסה.(סיכומים עמ' 12 ש' 2-9).

ניתוח הראיות

ראיות המאשימה

עדותו של הנהג המעורב

על פי עדותו של הנהג המעורב (עת/2) הוא נסע מכיוון ת"א לעטרות בכביש גולדה מאיר, במהירות של 80 קמ"ש, כאשר הנתיב האמצעי מבין השלושה מוביל לעטרות, לשם פניו היו מועדות.

"פתאום ראיתי מישהו שעולה על המדרכה (הכוונה אי תנועה בנוי – מ.ק.) וקפץ מהנתיב השמאלי לכיוון הגבעה הצרפתית לכיוון הנתיב האמצעי שבו נסעתי, לא הספקתי לבלום, הוא פגע בי בצד השמאלי שלי ובגלל שהכביש היה רטוב, החלקתי, האוטו החליק לצד הימני ונפגע ממעקה הבטיחות בצידו הימני של הרכב".(פרוטוקול עמ' 2 ש' 13-15).

לטענה שהועלתה נגדו כי סטה לכיוון רכב הנאשם השיב:

"לא נכון, אם הייתי סוטה אליו, הרכב שלי לא היה סוטה ימינה ונפגע ממעקה בטיחות.

ש.ת. הנאשם דיבר איתי ואמר לי שהוא עלה על המדרכה לאט לאט ורצה להגיע לצד השני."

ראה גם תמונה נ/4(2) אשר צולמה ע"י הנאשם ובה נראה רכב המעורב צמוד למעקה הבטיחות מימינו. הנהג המעורב השיב כי התאונה ארעה בנתיב האמצעי שלו ונגמרה בנתיב הימני.

עדותו של המעורב במשטרה תאמה את עדותו בפני. לטענתו הבחין ברכב הנאשם כשהוא עולה על אי התנועה הבנוי כ-50-60 מ' לפני קרות התאונה וכי תגובתו לכך היתה צפירה, האטה והסטת הרכב ימינה. בנסיבות אלו איני מוצאת כיצד יכול היה הנהג המעורב למנוע את התאונה ואני רואה בו כמי שקיים את חובותיו כנהג סביר ומיומן אשר נתיב נסיעתו נחסם לפתע. בהנחה שהנהג המעורב אכן נסע 80 קמ"ש ובהנחה כי העריך המרחק הנ"ל הערכה נכונה, הרי שמדובר בארוע שהתרחש בין 2-3 שניות, במהלכן הנאשם חוצה קודם כל לנתיב השמאלי ורק אח"כ לנתיב האמצעי בו נסע הרכב המעורב, ולכן צפירה והאטה, תוך בחינה האם הנאשם נשאר בנתיב השמאלי או ממשיך בסטייתו ימינה לעבר נתיב נסיעתו מסבירה מדוע לא סטה הנהג המעורב בבת אחת ימינה, מיד כשהבחין ברכב המעורב. יש לזכור כי מדובר ביום גשום ובכביש רטוב, תנאי דרך המקשים על ביצוע בלימה על אתר.

מטעם המאשימה העיד גם רס"מ אייל יוספי (עת/1) שהינו בוחן תנועה בהכשרתו. תרומתו בתיק זה שכונה על ידו "תיק משרד" (משום שלא הגיע בוחן לזירה), מתבטאת בקריאת עדויות הצדדים והמלצה, בתרשומת פנימית שלא הוצגה, להעמיד לדין את הנאשם. הן בית המשפט והן הבוחן עצמו תמהו על הזמנתו, שהרי מומחה מעיד לאחר מתן חוות דעת בכתב, אולם משלא הובעה התנגדות ב"כ הנאשם לעדותו, ומשהעיד בסופו של דבר כי המליץ להעמיד לדין את הנאשם לאחר שקיבל החומר, כרך אותו בתיק וקרא העדויות. (ראה פרוטוקול עמ' 2 ש' 2), הרי ניתן לתת לדברים אלו שנאמרו מפי איש מקצוע משקל מינימאלי כלשהו השווה ערך ל"דבר מה נוסף" התומך באשמתו של הנאשם.