מדינת ישראל נ' פלח(עציר)

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' השופטת כרמלה רוטפלד- האפט) שניתנה ביום 14.3.11 בתיק מ"ת 57153-01-11, לפיה שוחרר המשיב לחלופה של מעצר בית מלא בבית אחותו בצפת, בצירוף איזוק אלקטרוני וכן תנאים נוספים.

2.נגד העורר הוגש לבית משפט קמא כתב אישום, אשר מייחס לו ביצוע עבירות הבאות:

קשר לפשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז 1977, (להלן "חוק העונשין");

פציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 334+335(א)(1)+(2) לחוק העונשין;

החזקת נשק- עבירה לפי סעיף 144(א)+29 לחוק העונשין.

3. בכתב האישום נטען, כי המשיב, יחד עם אחר (להלן: "האחר"), קשרו קשר לתקוף את המתלונן ולפגוע בו.

ביום 16.1.11, התקשר המשיב למתלונן וביקש לשוחח איתו מחוץ לביתו, כשירד המתלונן, תקפו אותו השניים והכו בראשו, בפניו, ובאוזנו באמצעות אגרופן ברזל, וכן בעטו בו.

בהמשך, כיוון האחר נשק לפניו של המתלונן ואיים עליו לבל ידבר, המשיב פנה לאחר וביקש ממנו את האקדח בכדי לירות במתלונן, אולם זה סירב. המשיב אף פנה למתלונן ואיים עליו, כי אם ידבר יפגע בילדיו.

כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלונן נפיחויות ושטפי דם בפניו, לרבות במצחו, בעיניו, באוזניו ובצווארו, והוא איבד את הכרתו לפרקים.

4.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה מבית משפט קמא לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאור הסכמת הצדדים קבע בית משפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וכן קיימת עילת מעצר. העורר נשלח לתסקיר מעצר ולאחרו קבע בית משפט קמא, כי לאור המלצת שירות המבחן, ולאחר שהתרשם בעצמו מן המפקחות המוצעות, יש בחלופה המוצעת בבית אחותו של המשיב בכדי ליתן מענה הולם לאיון הסכנה הנשקפת מהמשיב ולפיכך הורה על שחרורו לחלופה של מעצר בית מלא בבית אחותו בצפת, בצירוף איזוק אלקטרוני וכן תנאים נוספים.

5.טענות העוררת בתמצית:

ב"כ העוררת טענה כי שגה בית המשפט קמא, כאשר שיחרר את העורר לחלופה בדמות מעצר בבית אחותו בעיר צפת.

לטענת ב"כ העוררת, המעשים החמורים המיוחסים למשיב ונסיבות ביצוען, מקימות חשש כבד מעבר לסביר ששחרורו יביא לפגיעה בביטחון הציבור או לשיבוש הליכי משפט וזאת נוכח המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, העיתוי בהן בוצעו, וכן עברו הפלילי, אשר כולל אף עבירה של שיבוש הליכי משפט. עוד הוסיפה כי הראיות בתיק מלמדות, כי חלק מעדי התביעה בתיק הביעו חשש מפני המשיב ואף נעשה ניסיון לקדם הליך "סולחה" בין המשיב והמתלונן, דבר המקים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. נוכח כל האמור סברה ב"כ העוררת כי אין בנמצא כל חלופה אשר יכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב. מכל מקום, הוסיפה וטענה, כי החלופה אותה קיבל בית המשפט קמא אינה חלופה ראויה. ב"כ העוררת הפנתה לתסקיר המבחן, אשר קבע כי במצבו הנוכחי של המשיב, תמשיך להתקיים אצלו רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, ולפיכך אפשרות שחרורו ממעצר חייבת לכלול חלופה מתאימה הכוללת רמה נוקשה של פיקוח ודיווח. לטענת ב"כ העוררת, החלופה עליה המליץ לבסוף שירות המבחן, אינה עומדת בקריטריונים שהוא עצמו התווה, שכן המדובר בשתי נשים קרובות למשיב, ומידת הפיקוח שאפשר ליתן להן היא מוגבלת, בהיותן עלולות "להיקרע" בין חובת הנאמנות כלפי המשיב לבין חובת הנאמנות לבית המשפט. בנוסף טענה כי בית האחות מרוחק דקות ספורות של נסיעה מבית מגורי המתלונן.

בדיון בפניי הוסיפה וטענה ב"כ העוררת, כי לאחר הדיון בבית המשפט קמא התגלה לה כי כנגד אחת המפקחות קיימת הרשעה בגין תיק על איומים משנת 2005, וזאת בניגוד להצהרתה בבית המשפט, דבר כשלעצמו מצביע על כך שלא ניתן ליתן בה אמון.

6. טענות המשיב בתמצית:

ב"כ המשיב התנגד לטענות ב"כ העוררת. לדבריו, בית המשפט קמא פעל על פי מצוות הדין ולאחר קביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, בחן את מסוכנותו של המשיב, בהסתמך על המלצות תסקיר המבחן ולאחר שהתרשם בעצמו מן המפקחות המוצעות.

ב"כ המשיב הוסיף, כי על אף נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות העורר עצמו, לרבות עברו, חלה על בית המשפט החובה לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב, אשר יש ביכולתה לאיין את מסוכנותו.

עוד הפנה ב"כ המשיב לכך שהעבירות שיוחסו למשיב אינן העבירות החמורות ביותר בעבירות האלימות ואף למתלונן לא נגרמו נזקים חמורים.

ב"כ המשיב הדגיש כי עבירות האלימות בעברו של המשיב, נעברו על ידו בהיותו קטין ובית המשפט סיים את העבירות האלה ללא הרשעה, ברישום פלילי בלבד.