מדינת ישראל נ' פלוני

החלטה

רקע

לפניי עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק. על-פי האמור בכתב האישום בתאריך 15.3.10 החזיק הנאשם בבית אקדח ומחסנית. שוטרים הגיעו למקום ונקשו על הדלת, ובתגובה פתח הנאשם את חלון החדר בו שהה והשליך החוצה את הנשק.

תעודת חיסיון הוצאה בנוגע לידיעה מודיעינית. לידי ב"כ הנאשם הועברה פרפראזה אשר כוללת את מלוא תוכנה של הידיעה המודיעינית. לפי הפרפראזה אחיו של הנאשם מחזיק באקדח בביתו. יש לציין כי הנאשם נתפס בבית האח, כאשר לפי טענת המאשימה החזיק הנאשם באקדח שנתפס.

לטענת ב"כ הנאשם מעיון בפרפראזה עולה כי הנשק נשוא כתב האישום שייך לאחיו של הנאשם. לפיכך, עותר ב"כ הנאשם להורות על חשיפת זהות מוסר המידע לרבות יום ושעת מסירת המידע.

לטענת המאשימה על-פי הראיות שבתיק הנאשם ישן לבדו בחדר ממנו נזרק האקדח, כאשר החדר היה נעול מבפנים. השוטרים הבחינו בזריקת האקדח מתוך החדר. לטענת המאשימה אף אם חשיפת הראייה תניב את המידע המבוקש אין בכך כדי להועיל להגנה.

דיון

סעיף 45 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

ראשית יצוין, כי מלוא תוכן המידע המצוי בידיעה נמסר לידי ב"כ הנאשם, והעתירה נוגעת אך ורק לחשיפת זהות המקור ולמועד מסירת המידע.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת בשל מספר טעמים מרכזיים.

א. איני סבור כי יש בחשיפת זהות המקור ותאריך מסירת המידע משום פוטנציאל מזכה מבחינת הנאשם (ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל (1997)). לפי המידע שנמסר, אחיו של הנאשם מחזיק ברשותו אקדח בבית. הידיעה נוגעת למועד מוקדם למועד העבירה הנטענת לפי כתב האישום. מכאן, ואף אם המדובר באותו אקדח, אין בחשיפת הפרטים כדי להועיל לנאשם. העובדה שאחיו של הנאשם החזיק באקדח במועד קודם, ואפילו אם האקדח שייך לאחיו של הנאשם והדירה שייכת לאחיו של הנאשם, אין בה כדי לסייע בטענת הנאשם שלא הוא החזיק באקדח. העבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין הינה עבירה של החזקת נשק שלא כדין, ולכן העובדה שבמועד קודם אחיו של הנאשם החזיק באקדח (בהנחה שמדובר באותו אקדח) אינה רלוונטית לנושא האשמה או החפות. לפיכך, אף אם אחיו של הנאשם החזיק באקדח במועד קודם, אין בכך כדי לסייע לנאשם בכל הנוגע לכתב האישום המייחס לו החזקה בנשק במועד קונקרטי. ממילא לא טען הנאשם בשום שלב שהוא החזיק את האקדח עבור אחר. מכאן שאין בידיעה או בחשיפת זהות המקור או מועד מסירתה משום פוטנציאל לזיכוי הנאשם.

ב. אחיו של הנאשם הינו עד תביעה, וב"כ הנאשם יהיה רשאי לעשות כל שימוש שימצא לנכון בידיעה המודיעינית במסגרת חקירתו הנגדית של אחי הנאשם. טענתו המרכזית של ב"כ הנאשם הינה שברצונו לעמת את אחיו של הנאשם עם המידע (עמ' 14, ש' 20; עמ' 19, ש' 28), ואכן ב"כ הנאשם רשאי לעשות כן, וזאת אף ללא חשיפת זהות המקור או תאריך מסירת המידע.

ג. ב"כ הנאשם יוכל אף להגיש את הידיעה המודיעינית לאור אי-התנגדות של המאשימה, ולעשות בה שימוש במסגרת סיכומיו. זאת אף על-פי שכלל ידיעה מודיעינית אינה בגדר ראייה קבילה. כמו-כן, ככל שטענתו של ב"כ הנאשם הינה שהנשק שייך לאחיו של הנאשם הרי שיוכל לעשות בידיעה שימוש, ואולם כאמור לעיל אין בעובדה זו כדי להשליך על כתב האישום העוסק בהחזקה במועד קונקרטי.

ד. בחנתי את טיעוני ב"כ המאשימה וקצין המודיעין במעמד צד אחד, אשר מסרו פרטים בנוגע למקור ולשאלה האם יש ברשותו מידע נוסף אשר יוכל למסור במסגרת חקירה נגדית. שוכנעתי מדבריהם כי לא יהיה בחקירתו הנגדית של המקור או במסירת מועד המסירה המדויק כדי להועיל להגנה במאומה.

ה.בחנתי את טיעוני ההגנה שנטענו במעמד צד אחד ללא נוכחות נציג המדינה, ולא מצאתי שיש בהם כדי לשנות מן התוצאה.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט יצחק עמית בבש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2010):

"יש להבחין בין מידע מודיעיני חסוי שעניינו בשאלה איך וכיצד עלה בידי הרשות החוקרת לעלות על עקבותיו של הנאשם, לבין תוצרי החקירה הגלויים, המהווים את חומר הראיות הגלוי שבבסיס כתב האישום. נניח, לשם הדוגמה, כי בעקבות מידע מודיעיני חסוי שהתקבל במשטרה, התנהל מעקב משטרתי אחר פלוני שנתפס "על חם" כשהוא נושא עמו אקדח שלא כדין. כנגד פלוני מוגש כתב אישום על החזקת נשק שלא כדין, וחומר הראיות כולל, בין היתר, את האקדח, את דוחות השוטרים ואת הודאתו של פלוני כי האקדח נרכש על ידו שלא כדין והוחזק על ידו שלא כדין. במצב הדברים הרגיל, הגנתו של הנאשם לא תיתרם אם יחשף בפניו המידע המודיעיני החסוי שהוביל לתפיסתו, ומנגד, חשיפת המידע עלולה "לשרוף" מקורות מודיעיניים רבי ערך. המבחן לחיוניותה של ראיה חסויה להגנתו של נאשם נבחן אפוא בהכרח על רקע חומר הראיות הגלוי".

דברים אלה נכונים מקל וחומר במקרה דנן שבו מלוא המידע הכלול בידיעה המודיעינית הוצג בפני ההגנה, ומתאפשר להגנה לעשות שימוש במידע זה.