מדינת ישראל נ' פלדמן

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעובדות כתב האישום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, המתלוננים והנאשם הינם שכנים בבניין בבאר יעקב. ביום 5.8.09 בעקבות רעש מוסיקה שבקע מבית הנאשם והטריד את מנוחתה של המתלוננת, ניגשה המתלוננת לדירתו והקישה על דלתו. בהמשך לכך, פתח הנאשם את הדלת, ירק על פניה של המתלוננת, וטרק את הדלת. מיד ובסמוך, הקישה המתלוננת בשנית על הדלת, ואז פתח הנאשם את הדלת, הדף את המתלוננת והכה אותה במכת אגרוף בפניה וכן בעט בגבה. כתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת נפיחות קלה בעין שמאל.

יחד עם זאת, נקבע בהכרעת הדין כי אף למתלוננים היה חלק באירוע. המתלוננת גידפה את הנאשם, והמתלונן דחף את הנאשם במסגרת הוויכוח עמו, וכתוצאה מכך הנאשם נפל במדרגות. כן נקבע, כי לא ניתן לשלול את טענת הנאשם לפיה המתלוננת החזיקה בידה קערת מים במטרה לשפוך אותם בפתח דירתו. נקבע כי מעשים אלה של המתלוננים אינם מקימים לנאשם טענת הגנה עצמית, ואולם יש מקום ליתן להם משקל במסגרת מכלול שיקולי הענישה בעת גזירת הדין (פסקה 26 להכרעת הדין).

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, הנאשם יליד 1980. בעל עבר פלילי מכביד שכולל שמונה הרשעות קודמות וגמר דין אחד ללא הרשעה, בעבירות של אלימות מילולית ואלימות ממש, הפרת הוראה חוקית, עבירות סמים, עבירות רכוש, עבירות נגד שוטרים ועבירה של הסגת גבול תוך נשיאת נשק. העבר הפלילי של הנאשם משתרע החל משנת 1996 ועד לשנת 2011. המאשימה טענה כי נגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים, שגם בהם לא היה כדי להרתיעו. המאשימה טענה כי מתחם העונש הראוי בנסיבות העניין נע בין מספר חודשי מאסר שניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש שנמצא ברף העליון של המתחם, וכן להפעיל את המאסרים המותנים במצטבר, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

הנאשם חזר על טענתו לחפותו. הנאשם עתר להשית עליו קנס כספי.

דיון וגזירת הדין

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלומו וגופו של אדם והגנה על הסדר הציבורי.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית בערך המוגן. הנאשם ירק על המתלוננת, הכה אותה במכת אגרוף בפניה ובעט בגבה. מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננת לנפיחות קלה בעין שמאל.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:

ברע"פ 3622/11 ישראל נ' מדינת ישראל (27.5.11) נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שבו נגזר על נאשמים שהורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 ו- 382(ב) לחוק העונשין, 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות (ר' גם ע"פ 35581-12-10 (מח' מרכז) ישראל נ' מדינת ישראל (3.4.11); ות"פ (רמ') 3583/06 מדינת ישראל נ' ישראל (8.11.10)).

בע"פ (מח' מרכז) 41309-08-11 מעודד נ' מדינת ישראל (18.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

בע"פ (מח' מרכז) 16160-10-11 טבצניק נ' מדינת ישראל (25.12.11), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית משפט השלום גזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפחית את העונש ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

בע"פ (מח' ב"ש) 11563-08-12 אוקראינצנקו נ' מדינת ישראל (20.2.13), נדחה ערעורה של נאשמת, אשר הורשעה בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונידונה ל-4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.

בע"פ (מח' י-ם) 32637-08-10 אלבז נ' מדינת ישראל (13.1.13), נדחה ערעורו של נאשם, שהורשע בבית משפט השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.

בת"פ (ראשל"צ) מדינת ישראל נ' אברהמי (3.1.13), הורשע הנאשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בת"פ (ת"א) 4051-09 מדינת ישראל נ' לוי (19.3.13), הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה ובנהיגה בקלות ראש, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי.

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים: