מדינת ישראל נ' פלג שטפל

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

2.עפ"י הנטען בהודעת תשלום הקנס (ת/1), שהפכה לכתב אישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט, בתאריך 31/12/12 שעה 22:45 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 2517466 בשדרות בנימין בצומת על רח' הרצל בנתניה, כשהוא משתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

3.בהקראה טען הנאשם: "דיברתי עם דיבורית בלוטוס. יש לי סרטונים של האירוע. היה עוד שוטר ואני רוצה לדעת למה הוא לא רשום, סרב למסור לי את הפרטים".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, גוטאני ויסאם עת/1 והנאשם העיד מטעם ההגנה.

השוטר עת/1 חזר בעדותו על האמור בדוח, כי במהלך סיור בשד' בנימין, הבחין בנאשם במרחק של כ-6 מ' כשהוא נוהג ברכב ומחזיק בידו השמאלית טלפון נייד צמוד לאוזן שמאל. הנאשם החזיק את ההגה ביד ימין בלבד. השוטר המשיך בנסיעה בעקבות הנאשם כשהנאשם נסע בנתיב ימני והשוטר בשמאלי. הוא הבחין שמכשיר הטלפון בצבע שחור. הראות היתה טובה ותאורת רחוב דלקה. הוא הורה לנאשם לעצור בצד.

העד שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם עד לעצירתו.

תגובת הנאשם לדוח הייתה: "אתה צודק. אני לא חושב שמגיע לי דוח. יש לי את הבעיות שלי". הנאשם סרב למסור את מס' הטלפון שלו ולחתום על קבלת הדוח.

בחקירתו הנגדית הסביר העד כי על אף שלא היה לבדו בניידת, והיה שוטר נוסף שנהג בה, אותו שוטר לא רשם מזכר או מסמך כלשהו, כפי הנראה, כיוון שלא ראה את ביצוע העבירה.

העד שלל את טענת הנאשם, כאילו לא אמר את הדברים שנרשמו בתגובתו והדגיש כי התחייב להעיד את האמת וכך עושה. הדברים שנרשמו הם התגובה הראשונית של הנאשם לאחר שהבין שהשוטר רושם לו דוח. העד ציין, כי הנאשם עמד וצילם אותם עם מכשיר הטלפון הנייד שלו והעד לא אמר לו דבר אלא ישב בניידת ורשם הדוח.

בשלב זה הציג הנאשם את הסרטונים שצילם במהלך האירוע, בהם העד נראה יושב בניידת במושב שלצד הנהג ורושם דוח ושוטר אחר שהיה מחוץ לניידת נכנס ומתיישב במושב הנהג. הנאשם עומד מחוץ לניידת מצלם ומקליט את עצמו אומר בהתרגשות: "אני עצור ואני אפילו לא יודע על מה".

הנאשם שבחר להעיד סיפר בעדותו, כי דיבר בטלפון דרך דיבורית "בלוטוס" והוא כלל לא החזיק במכשיר הטלפון אלא החזיק את ההגה בשתי ידיו. לטענתו, עד התביעה רשם לו את הדוח רק בגלל "התנצחות" כדבריו שהייתה ביניהם (עמ' 6 ש' 1-2 וכן ש' 10)

כשנדרש הנאשם בחקירתו הנגדית להתייחס לגרסת עת/1 שהבחין כי תחילה הצמיד הטלפון לאוזן שמאל ואחז ההגה ביד ימין ולאחר מכן הבחין שהצמידו לאוזן ימין וביד שמאל אחז בהגה, השיב: "מה התחממה לי האוזן בשלב הזה. באמת".

אינני מקבלת את טענת הנאשם, כי שוחח בטלפון הנייד דרך דיבורית. הוא לא טען זאת בפני השוטר ואף לא ניסה להציג בפניו את קיומה של הדיבורית ברכבו.

אני מקבלת את עדותו של עת/1 כמהימנה, שראה את הנאשם מחזיק במכשיר טלפון נייד בידו והשתמש בו. הסרטונים שהציג הנאשם בו נראה עד התביעה יושב בניידת ורושם הדוח מחזקת את עדותו של עת/1, כי הוא זה שהבחין בעבירה ועל כן הוא השוטר שרשם הדוח ולא השוטר השני, שנהג בניידת. הסרטונים אף מחזקים את עדות השוטר, כי לא היתה בינו לבין הנאשם כל התנצחות ואין לו דבר נגד הנאשם והדוח נרשם עקב ביצוע העבירה בה הבחין, ותו לא. כאמור, בסרטון אחד נראה שוטר אחר, החוזר לניידת ומתיישב במושב הנהג והוא זה שניגש לנאשם לאחר שרכבו נעצר ונטל ממנו את רשיונותיו. בסרטון השני נראה עת/1 יושב בניידת ורושם הדוח. על כן, גם אם היתה התנצחות כלשהי בין הנאשם לבין השוטר, היא לא התרחשה בין עת/1 והנאשם.

יתר על כן, תגובתו הספונטנית של הנאשם: "אתה צודק אני לא חושב שמגיע לי דוח. יש לי את הבעיות שלי", מהווה גם היא סיוע והכחשתו בביהמ"ש, כי לא אמר את הדברים נועדה אך לחלצו מן האישום המיוחס לו.

גם התחמקותו של הנאשם ממתן תשובה לגירסת עת/1 כשעומת עמה בחקירתו הנגדית (עמ' 6 ש' 17), כי הבחין תחילה שהנאשם הצמיד הטלפון לאוזן שמאל ואחז ההגה ביד ימין ולאחר מכן הבחין שהצמידו לאוזן ימין וביד שמאל אחז בהגה, "מה התחממה לי האוזן בשלב הזה, נו באמת" ואי הצגת גירסה נגדית מחזקת את גירסת עת/1.

8.טענת הנאשם, כי יש לזכותו מהאישום המיוחס לו עקב מחדל ראייתי של המשטרה בכך שהשוטר השני לא רשם מזכר כלשהו, דינה להידחות.

ע"ת/1 הסביר בחקירתו הנגדית, כי השוטר השני "אם הוא לא ראה את העבירה הוא לא ירשום מזכר" (עמ' 2 שורה 13). ובהמשך, הסביר שלא רשם אותו כעד בדו"ח כיוון ש"אני לא יכול לרשום עד אם הוא לא ראה כלום ולא רשם לי מזכר" (שם, ש' 19).

ערה אני לפסיקת ביהמ"ש המחוזי בע"פ 34653-04-13 כי מקום ששני שוטרים נוכחים במקום ביצוע העבירה, יש צורך שכל אחד מהם ירשום דו"ח או שיופיע כעד לאירוע. אולם ברע"פ 4389/12 סצקו נ' מד"י נקבע, כי לא כל חוסר ראייתי הוא מחדל חקירתי ועמדת בית המשפט המחוזי באשר לצורך ששוטר שנכח באירוע ירשום מזכר או ירשם כעד נדחתה.