מדינת ישראל נ' פינקל

פסק דין

בתחילת הדברים ייאמר כי הנאשם זוכה, מחמת הספק, מן האשמות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו שני פרטי אישום. שני פרטי האישום עוסקים במתלוננת – אשת הנאשם ובאירועים שהתרחשו בשנים 2009 – 2010.

חיה פינקל המתלוננת, סיפרה בבית המשפט, כי עת ההם חיים בנפרד, אך טרם התגרשו ומצויים בקשר לעיתים רחוקות מאוד ואך בקשר לילדיהם.

היא תארה כי ביום 19/2/10 בבוקר חזר הנאשם הביתה כשהיא , אמה והתינוקת היו בסלון הבית. היא אינה זוכרת מה אמרה לו, אבל לפתע הוא אמר לה "תזהרי לעשות שטויות אני אהרוג אותך" וששאלה אותו לפשר הדברים, השיב לה: "תזהרי, תזהרי, אני יודע על מה" .

המתלוננת סיפרה כי אותה תקופה במרבית הלילות לא ישן הנאשם בביתו וגם אותו לילה לא לן בבית וחזר עם בוקר.

המתלוננת, לקחת את התינוקת ויחד עם אמה עזבו את הבית. משחזרה לאחר מספר שעות, חיכה לה הנאשם מחוץ לדלת הבית כשהוא עומד במעידה מאימת וידיו שלובות על החזה, בשאלה היכן היתה. משהסבירה המתלוננת כי היתה בקניון המשיך לשאול אותה בצעקות על מקום שהייתה. המתלוננת נכנסה הביתה ואזי נטל הנאשם בכח את הטלפון מידה, תוך שהוא ממשיך בהתנהגותו לעיל. המתלוננת ביקשה כי יחזיר לה את הטלפון וציינה כי לא הבינה מה חיפש במכשיר הטלפון שלה. לדבריה, היא נטלה מסגרת של תמונה שהיתה מונחת על המזנון מאחוריה, השליכה אותה, צעקה וביקשה להזעיק את המשטרה.

המתלוננת הוסיפה ותארה כי באופן שיטתי במהלך כל הנשים נהג הנאשם לפנות אליה ולומר: "אם לא תהיי איתי את תהיי בסגולה" כי יקרה משהו לרכב שלה, כי היא תהרג בתאונה מסתורית. היא סיפרה כי חששה בשל דבריו ויותר מכך, היא התביישה.

המתלוננת סיפרה כי למרות חששה הגדול מהנאשם, כפי שאף תארה אותו בבית המשפט, היא לא התלוננה ולא ביקשה את הרחקתו, כיוון שמעצר מסתיים בשלב כלשהו והיא חששה שאם ייכנס לכלא , הרי שלאחר שייצא הוא ירצח אותה, או במהלך שהייתו בכלא ישלח אחרים שיעשו כן, שכן הוא נהג לומר לה תדיר כי היא לא שווה שהוא ילכלך את הידיים שלו.

עוד נהג הנאשם לומר לה כי הוא יכריז עליה כנעדרת וכי היא תיעלם.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי בני הזוג היו מצויים בהליכי גירושים שנמשכו מאז 2008 ולשאלת ב"כ הנאשם השיבה כי במרבית הזמן הם לא התגוררו יחדיו והנאשם התגורר עם חברתו החדשה .

היא אישרה כי שכרה חוקר פרטי שיעקוב אחר הנאשם, אולם סתרה את טענת ב"כ הנאשם כי אותו יום קיבלה את ממצאיו של החוקר כי הנאשם ישן אצל אישה אחרת והבהירה כי החוקר החל לעקוב אחריו קודם לכן.

עוד אישרה המתלוננת כי הנאשם שהה בחו"ל כחודשיים וחצי טרם האירוע וחזר כיומיים שלושה קודם לכן.

המתלוננת אישרה כי התקשרה אותו יום לעורך דין אשר מלווה אותה לאורך כל הדרך. היא ציינה כי לא היה בכך דבר מיוחד כיוון שהיא מתקשרת אליו תדיר. עוד ציינה כי משעזבה את הבית יצאה לא הקניון ולא הלכה א תחנת המשטרה כיוון שמאירועי הבוקר לבדם לא התרגשה, משום שהם לא היו חריגים בהתנהגותו של הנאשם. התנהגותו בצהריים היתה לא הגיונית. הנאשם לא אמור היה להיות בבית, אלא להיות לצידו של נכה צה"ל בו הוא מטפל. גם אופן עמידתו והתנהגותו היו חריגים.

משהוטחה בה טענת ב"כ הנאשם כי כל שרצתה אותו יום היה להרחיק את הנאשם מן הבית ועל כן פנתה אל המשטרה בתלונה, השיבה המתלוננת כי לשם כך לא היה לה צורך בתלונה כיוון שהבית הוא שלה ועל כן יכולה היתה לדרוש מן הנאשם שיעזוב אותה ולפנות לערכאות במידת הצורך. היא ציינה כי אכן ביקשה מהשוטרים כי ירחיקו אותו כיוון שביקשה שלא יפגע בה וכי שלא ישלח אנשים שיפגעו בה.

גם לאחר שאלות חוזרות ונשנות של ב"כ הנאשם בעניינים אלה, חזרה והסבירה המתלוננת כי אופן התנהגותו של הנאשם בשעות הצהרים היה חריג מאשר התנהגותו לאורך כל הזמן ובמיוחד היתה חריגה התנהגותו הפיזית, דהיינו נטילת הטלפון ממנה בכח.

חרף טענות ב"כ הנאשם עמדה המתלוננת על כך כי הנאשם עיקם את ידה ונטל ממנה את הטלפון בכח.

לשאלת ב"כ הנאשם השיבה המתלוננת כי אינה יכולה להסביר מדוע לשוטר שהגיע לביתה לא מסרה גם שהנאשם אמר לה כי לא תעשה שטויות וכי הוא יכריז שהיא תעלם מלבד האיום כי יהרוג אותה, כפי שמסרה לאחר מכן במשטרה.

המתלוננת אישרה כי כחצי שנה לאחר מכן הגישה נגד הנאשם תלונה נוספת שלאחריה היא נחקרה בחשד למסירה עדות שקר. היא הבהירה כי מסרה בתלונתה כי איומיו עליה הוקלטו וכן מסרה שיפגע באביה ובאחותה ודברים אלה אכן לא הופיעו בהקלטה ובכך טעתה, שכן הם הופיעו באיום קודם שלא הוקלט, אך עמדה על כך שהיא אינה שקרנית ודבריה אמת.

ב"כ הנאשם הטיחה במתלוננת כי כל האינטרס שלה בהגשת התלונה היה להרחיק את הנאשם מן הבית וכך שהוא יהיה מורחק ומשוחרר, השני הוא ישלם לה מזונות כפי שרצתה.