מדינת ישראל נ' פינטו

החלטה

לפניי בקשה לשחרר את הנאשם מהתייצבות להקראה הקבועה ליום 9.12.2013 בשעה 9:00. בנימוקי הבקשה נטען כי הואיל ומדובר ב"דיון מקדמי" בהליך בו הנאשם מיוצג מבוקש, לפטור מהתייצבות בהתאם לסעיף 128 (2) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן: חסד"פ) הקובע את סמכותו של בית המשפט לשחרר נאשם מנוכחות במשפטו. עוד צוין כי אי התייצבות הנאשם לא תמנע גיבוש הסכמה במעמד הדיון ככל שתהא לכך הצדקה עניינית.

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו ביצוע עבירה תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז -1977. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המאשימה שהותירה לשקול בית המשפט, לא מצאתי להיעתר לבקשה. אקדים ואומר, כי אין מדובר בדיון מקדמי, ובכל מקרה מדובר במענה לכתב האישום, והדיון מהותי. סעיף 126 לחסד"פ קובע את הכלל לפיו "באין הוראה אחרת בחוק לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". בבג"צ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מ"י, פד"י נ (2) 769, בעמ' 781, נקבע: "נוכחות נאשם במשפטו אינה אך ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי שלו, נוכחות נאשם במשפטו היא ערך ציבורי". עוד נקבע כי "אין לנהל משפט בלא נוכחותו של הנאשם, אלא במקרים חריגים."

נוכחות הנאשם במשפטו מצאתי, חובקת ערך ציבורי בניהול תקין של ההליך, במודעות למהלכו, הבהרת זכויותיו ועמידה על מידת הבנתו את ההליך. עסקינן בדיון מהותי, בו עתיד הנאשם להודות או לכפור באשמה המיוחסת לו או לחילופין להביע עמדתו באשר להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים - ככל שיגיעו. בכל מקרה אין בטענות ב"כ הנאשם, כפי שפורט לעיל, כדי להצדיק העדר התייצבות.

אשר לשינוי מועד הדיון, מנימוקי הבקשה, הקראה תשמע ביום 12.02.2013 בשעה 11:00.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: