מדינת ישראל נ' פינטו(עציר)

החלטה

מפאת שביתה ארצית של פרקליטי המדינה, הרי שאין התייצבות מטעם המאשימה לשמיעת גזר הדין. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בסופו של יום בהליך אשר אינו מהותי וכדי למנוע מהנאשם עינוי דין נוסף, אינני רואה לדחות את מועד מתן גזר הדין ולפיכך אני מחליטה להקריא את גזר הדין בנוכחות הנאשם ובאי כוחו, בהעדר התייצבות המאשימה.

ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשע"א, 18/11/2010 במעמד הנוכחים.

יפעת שיטרית, שופטת

גזר דין

מבוא

1.כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסו לו במקור עבירות שעניינן התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע.

2.תחילה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

3.בדיון אשר התקיים בפני ביום 24.6.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו הנאשם יחזור בו מכפירתו, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודאתו. עוד הוסכם, כי בטרם יישמעו טיעוני הצדדים לעונש יתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. לאחר מכן, יטענו הצדדים באופן חופשי לעונש, מבלי שיהא בהמלצות התסקיר כדי לחייב מי מן הצדדים (הכל ביחד ייקרא להלן: "הסדר הטיעון").

4.בהתאם להסדר הטיעון הנאשם חזר בו מכפירתו, כתב האישום תוקן, התקבל וסומן ב/1 (להלן: "כתב האישום"). הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ועל יסוד הודאת הנאשם הרשעתי אותו בעבירות כדלקמן:

א. סיוע להתפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) +סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961.

בהתאם להסדר הטיעון ולהסכמת הצדדים הוריתי על הגשת תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של הנאשם. תסקיר כזה מונח בפני.

5.כעולה מכתב האישום, רותי ישראלי (להלן: "המתלוננת") מתגוררת בבית בקיבוץ עין הנצי"ב (להלן: "הבית" ו"הקיבוץ" בהתאמה). עוד עולה, כי ביום 4.11.09 הגיע הנאשם לקיבוץ ברכב מסוג יונדאי טוסון מ.ר. 7713860 (להלן: "הרכב") ביחד עם שניים אחרים, אשר זהותם אינה ידועה למאשימה.

6.עוד עולה, כי בסמוך לשעה 11:20 התפרצו האחרים לבית (להלן: "האחרים") בכוונה לגנוב, בעוד הנאשם המתין להם ברכב סמוך לבית. באותה עת, הגיעה המתלוננת לבית והחלה להכניס לתוכו את דברי הקניות אשר השאירה בחוץ. משהבחינו בכך, יצאו האחרים מהבית בטרם הספיקו לגנוב מתוכו. האחרים עלו על הרכב בו נהג הנאשם, והשלושה ברחו מהמקום.

טיעוני המאשימה לעונש

7.בדיון אשר התקיים בפני ביום 16.9.10 הוגשו טיעוני המאשימה לעונש בכתב. כן הוגש עותק מגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, אשר התקבל וסומן ת/1. כן הוגש עותק מכתב אישום ומגזר הדין נשוא עונש המאסר המותנה התלוי ועומד בעניינו של הנאשם, אשר התקבלו וסומנו במאוחד ת/2. ב"כ המאשימה ביקש להוסיף ולהדגיש, כי עבירת הסיוע להתפרצות בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה, אשר בוצעה בנסיבות חמורות, המתבטאות בהגעת הנאשם מדרום הארץ לקיבוץ הנמצא בעמק בית שאן. זאת, תוך חבירה של הנאשם עם שניים אחרים והכל כדי להתפרץ לבית מגורים. כך ציין ב"כ המאשימה, כי הנאשם נהג ברכב ובהמשך אף שימש כנהג רכב המילוט.

8.הוסיף וציין ב"כ המאשימה, כי הנאשם העלה בפני שירות המבחן תמונה שונה מזו העולה מעובדות כתב האישום בהן הודה. כך ציין, כי הנאשם אינו נוטל אחריות על מעשיו וכפי שעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות, הנאשם קיבל בעבר הזדמנויות אשר לא השכיל לנצלן. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לפרוטוקול דיון רלוונטי מתיק קודם בו נדון הנאשם, שם ציין בא כוחו, כי בתי המשפט נהגו עם הנאשם בעבר במידת הרחמים לאחר ששטחו את נסיבותיו האישיות של הנאשם כהסבר להסדר הטיעון המקל אליו הגיעו. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי גם בהליכים שם ביקש הנאשם להתחיל בדרך חדשה ואולם במבחן התוצאה, נוכח מעורבותו של הנאשם בתיק כאן, ניתן לראות על נקלה מהי הדרך בה בחר הנאשם.

9.במסגרת טיעוניה לעונש בכתב הדגישה המאשימה את העבירות בהן הודה הנאשם ועל פיהן הורשע וכן את עובדות כתב האישום המתוקן. כך ציינה המאשימה, כי בתי המשפט חזרו והדגישו פעם אחר פעם את הסלידה החברתית מעבירות ההתפרצות ועמדו על חומרתן של אלה ועל הנזק שהן גורמות לנפגעי העבירה. בהקשר זה הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית.

10.הוסיפה וציינה המאשימה, כי עבירות הרכוש הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה" של ממש, עבירות קלות לביצוע וקשות ללכידה, הגורמות נזק לציבור כולו אשר נאלץ לממן עלויות גבוהות של ביטוח, מיגון ואמצעים נוספים, בשל החשש מפני פריצה לביתו. מדובר בעול כלכלי בלתי נסבל, הנכפה על הציבור, עול אשר בכוחו של בית המשפט לצמצמו משמעותית בכך שיחמיר עם אותם עבריינים המבקשים לבצע רווח קל על חשבון הציבור.

11.הוסיפה וציינה המאשימה, כי אמנם על בית המשפט לשקול בכל מקרה את נסיבותיו האישות של הנאשם שעומד בפניו, אך במקרה שבפנינו דינן של נסיבותיו האישיות של הנאשם לסגת מפני שיקולי הענישה האחרים, כגון שמירה על האינטרס הציבורי ושיקולי הרתעה. גם בהקשר זה הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית.