מדינת ישראל נ' פיי דניאל

גזר דין

כתבי האישום:

הנאשם נותן היום את הדין על המיוחס לו בשני כתבי אישום מתוקנים, בהם הודה במסגרת הסדר טעון שגובש עמו. עניינם של כתבי אישום אלה בעבירות מרמה והונאה חמורות, אותן ביצע הנאשם במהלך שש השנים האחרונות.

כתב האישום המתוקן בת.פ 39334-07-10 מגולל מסכת של עבירות מרמה, הונאה בכרטיסי חיוב וגניבה, בהיקף כספי כולל של 13,500 ₪ לערך, אשר במסגרתן עשה הנאשם שימוש במידע שהתקבל לידו במהלך עבודתו כנציג שירות בחברת "הוט" ובחברת "מגדל" בשנים 2005-2006. שני האישומים הראשונים בכתב האישום הנ"ל מתייחסים לתקופת עבודתו בחברת "הוט", אז הגיעו לידיו פרטים אישיים ופרטי כרטיסי אשראי של לקוחות. הנאשם עשה שימוש בפרטים אלה לגבי שניים מלקוחות החברה, ותוך שהוא מתחזה לאותם לקוחות, ביצע עסקאות שונות בסך כולל של 7,700 ₪ לערך, אותו נאלצה לממן חברת "ישראכרט". בין הרכישות שביצע ניתן למנות תשלומים למוסך, לשירותי תחבורה, משלוח זרים, שירותי כבלים והזמנת מזון. בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם בשני אישומים בעבירות הונאה בכרטיסי חיוב (מספר מקרים) ובקבלת דבר במרמה (מספר מקרים).

בהמשך, במהלך עבודתו בחברת "מגדל", גנב הנאשם טפסים ובהם פרטים אישיים של לקוחות ופרטי כרטיסי האשראי שלהם. באישומים 3, 5, 6 ו-7 לכתב האישום מפורט השימוש שעשה הנאשם במידע שהיה בידו בנוגע לארבעה כרטיסי אשראי שונים של לקוחות החברה. כתב האישום מונה לא פחות משבעה עשר מקרים בהם התחזה הנאשם לבעליהם של הכרטיסים הללו, וביצע באמצעותם עסקאות בהיקף כולל של כ- 5,800 ₪, סכום בו חוייבה לבסוף חברת "ישראכרט". גם במקרים אלה עשה הנאשם שימוש בכרטיסים לתשלום עבור הזמנת מזון מרשתות שונות, שירותי תחבורה, שירותי תקשורת והזמנת פרחים. בגין עבירות אלה, הורשע הנאשם בארבעה אישומים בעבירות הונאה בכרטיסי חיוב (מספר מקרים), קבלת דבר במרמה (מספר מקרים) וכן בגניבת הטפסים.

כתב האישום הנוסף בו הורשע הנאשם חמור עוד יותר ומגולל מסכת ארוכה וקשה של מצגי שווא, אותם השמיע הנאשם באוזני המתלוננת, בת זוגו במהלך חלק מהתקופה בה מדובר, ושל טובות הנאה כלכליות להן זכה בגין אותם מצגי שווא. בתיק זה, ת.פ 27459-05-10, אמנם הורשע הנאשם בעבירה אחת ויחידה של קבלת דבר במרמה, אך עובדות כתב האישום המתוקן חמורות במיוחד וראויות לסקירה נרחבת.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2009 נוצר קשר באמצעות האינטרנט בין הנאשם והמתלוננת, והשניים החלו לשוחח בטלפון. במהלך אותן שיחות, ומתוך כוונה להוציא מידי המתלוננת כספים ולקבל טובות הנאה שונות, מסר הנאשם למתלוננת פרטים כוזבים לחלוטין אודות עצמו. כך למשל טען בפניה כי הוא בן 30 בלבד, בן למשפחה אמידה אשר עזבה את הארץ לניו-זילנד בהיותו בן 8, כאשר אימו, הפסיכיאטרית, ממשיכה להתגורר שם, בעוד אביו הבריטי, בעל חברת נדל"ן, מתגורר באנגליה. עוד סיפר הנאשם בכזב כי בגיל 18 עלה בגפו ארצה על מנת להתגייס לצה"ל ושירת כקצין ביחידה מובחרת לסילוק פצצות. כמו כן סיפר כי הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת בן-גוריון בתקשורת ובספרות אנגלית וכי חלק מלימודיו התקיימו באנגליה. בנוסף לכל אלה טען בפניה בכזב כי הוא סובל ממחלת הסרטן.

ביום 20.12.09, או בסמוך לכך, התקשר הנאשם למתלוננת וטען בפניה בכזב, תוך שהוא ממרר בבכי, כי ארנקו המכיל את דרכונו הבריטי והניו-זילנדי ואת כרטיסי האשראי שלו נגנב, וכי יוכל להוציא כרטיס אשראי חדש רק בעוד כחודש ימים, שכן חשבונות הבנק שלו מתנהלים בחו"ל. הנאשם טען שהוא "ממש תקוע" וביקש מהמתלוננת את עזרתה. השניים קבעו להיפגש בבאר שבע, ובמהלך המפגש, תוך שהיא משוכנעת כי הנאשם יחזיר לה את כספה מייד עם קבלת כרטיס האשראי החדש, נתנה המתלוננת לנאשם 600 ₪ במזומן וערכה עבורו קניות בסך 540 ₪. בהמשך, שילמה המתלוננת את חשבונות האינטרנט, הטלפון והטלוויזיה בלווין של הנאשם בסך של כ-4,100 ₪, לאחר שהודיע לה טלפונית, בקול לחוץ, כי נותק מהאינטרנט ומהכבלים.

בין הנאשם והמתלוננת, אשר האמינה למצגיו השקריים של הנאשם, נוצר קשר רומנטי, וכשבועיים לאחר פגישתם בבאר-שבע עברו השניים להתגורר ביחידת דיור בבית הוריה של המתלוננת בנתניה. הנאשם חזר על טענותיו הכוזבות גם בפני משפחת המתלוננת, וכן חזר על הבטחתו כי יחזיר למתלוננת את כספה מיד כשיקבל את כרטיס האשראי מחו"ל. על יסוד הבטחה זו מימנה המתלוננת את הוצאות המחייה של הנאשם, לרבות ביגוד והנעלה שרכשה עבורו. כמו כן רכשה עבורו מכשיר טלפון על פי בחירתו, לאחר שטען באוזניה כי אינו יכול להשתמש במכשיר שלו.

בהמשך, כאשר נאלץ הנאשם להסביר מדוע כרטיסי האשראי אינם מגיעים, טען בפני המתלוננת בכזב כי יש לו חובות כספיים בחו"ל בגין טיפולים רפואיים במחלת הסרטן, ועל כן ביטל את כרטיסי האשראי לצורך מימונם. בהקשר זה סיפר הנאשם למתלוננת כי בכל יום רביעי הוא עובר טיפול ניסיוני במחלת הסרטן בבית החולים תל השומר. על מנת לחזק מצג שווא זה, נהג הנאשם לשלוח למתלוננת מסרונים כוזבים המתעדים לכאורה את אותם ביקורים בבית החולים כגון: "נכנס לשיחה עם הרופא" או "נכנס לעירוי" וכו'. בהמשך סיפר בכזב כי עשה הפסקה בטיפולים, אך עליו להמשיך להגיע לביקורת, אותה הציג כחיובית. נוכח טענות אלה של הנאשם, אפשרה לו המתלוננת להשתמש ברכבה.

כדי להמשיך ולזכות בכספים ובטובות ההנאה, סיפר הנאשם למתלוננת ולבני משפחתה, כי בחודש מרץ 2010 תשתחרר לזכותו קרן על סך של 80,000$ - 100,000$ וכי מכספי הקרן יוכל להחזיר לבני המשפחה את הכסף אשר הוציאו לרווחתו. מאוחר יותר טען כי הקרן תשתחרר רק בחודש מאי 2010. הנאשם אף שכנע את המתלוננת, אשר לא עמדה בתשלומים הרבים עבור הוצאותיו, לקחת הלוואה מהבנק בסך 10,000 ₪.

בסמוך לאחר שעברו להתגורר יחדיו, החל הנאשם לשכנע את המתלוננת במרץ להינשא לו וזו הסכימה. מערכת היחסים נמשכה עד ליום 5.4.10, אז נחשפה התרמית על ידי אחותה של המתלוננת.

ההפניה לשירות המבחן:

במסגרת הסדר הטיעון, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן. אלא שניסיונותיו המרובים של שירות המבחן לפגוש בנאשם ולגבש עבורו תסקיר מקיף, נתקלו במידה מינימאלית, אם בכלל, של שיתוף פעולה מצד הנאשם. תחילה, הודיע הנאשם כי יתקשה להגיע לפגישות בשירות המבחן בנתניה וביקש להעביר את הטיפול בעניינו לעיר מגוריו. לאחר שבקשתו זו נענתה, על אף שהיה בכך כדי לעכב את ההליכים בעניינו בחודשים ארוכים, ביטל הנאשם שניים מהמועדים בהם זומן לפגישות בשירות המבחן, בטענה כי אינו חש בטוב. למועד שלישי התייצב באיחור כה ניכר, עד שלא ניתן היה לקיים המפגש. למותר לציין, כי בפני שירות המבחן או בפני לא הוצגו מסמכים רפואיים שיש בהם כדי להצדיק את ביטול המפגשים. בנסיבות אלה הצביע שירות המבחן על קשייו של הנאשם לשתף פעולה, והובע ספק באשר ליעילות המשך מעורבות שירות המבחן בהליך.

לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לנאשם ולאחר שבמשך שמונה חודשים תמימים נדחה הדיון מסיבה אחת ויחידה – לאפשר קבלת התסקיר – אך לא נוצר כל קשר ממשי בין הנאשם לקצינת המבחן, וזאת אך ורק לנוכח התנהלותו ובחירתו של הנאשם עצמו, לא מצאתי כל טעם במתן דחיות נוספות, ועל כן נשמעו הטיעונים לעונש מבלי שהתקבל בעניינו של הנאשם תסקיר.

הצהרת נפגעת העבירה:

בהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001, הגישה המתלוננת תצהיר נפגעת עבירה. בתצהיר, התייחסה המתלוננת למכלול הנזקים הקשים שנגרמו לה בגין מעשיו של הנאשם. בהיבט הכלכלי, הבהירה המתלוננת כי היה עליה לשלם עשרות אלפי שקלים בגין הוצאות ביטול החתונה וכי נשאה בעלות טיפול פסיכולוגי בסך 15,000 ₪. אלא שההיבט הכלכלי מתגמד לנוכח הנזקים הנפשיים המתוארים במסמך. בהצהרתה מתארת המתלוננת את עוצמת הצער, הכאב והזעזוע שחשה בעקבות גילוי מעשי המרמה של הנאשם. לדבריה, חרב עליה עולמה, כאב הלב אינו מרפה עד היום ועצם כתיבת המסמך כרוכה במאמצים נפשיים קשים. שמחת החיים אבדה למתלוננת לתקופה ממושכת, ועד היום מציפים אותה לעיתים רגשות העצב והתסכול. למתלוננת נגרמה גם פגיעה קשה בפרטיותה, בשל הצורך להסביר לבני משפחתה ולשלל מכריה ומקורביה מדוע בוטלה החתונה המתוכננת. המתלוננת ובני משפחתה נותרו פגועים והמומים, חוו תחושות ניצול קשות ונאבקים עד היום עם תחושות הבגידה והכאב.

טענות הצדדים:

בא כוח המאשימה חזר על עובדות כתב האישום העיקרי והדגיש כי מדובר במערכת יחסים אשר נמשכה למעלה מחמישה חודשים ואשר התבססה כולה על מסכת של שקרים ומצגי שווא מצד הנאשם. במהלך כל התקופה הנ"ל הוציא הנאשם מהמתלוננת כספים לשימושו האישי ושכנע אותה לרכוש עבורו דברים. באשר לפגיעה אשר נגרמה למתלוננת הפנה התובע להצהרת נפגעת העבירה. לצד נתונים אלה הזכיר התובע את הודאת הנאשם, אשר חסכה מהמתלוננת את הצורך במתן עדות בבית המשפט.

באשר לכתב האישום הנוסף, טען בא כוח המאשימה כי העובדה שהנאשם עשה שימוש בפרטי לקוחות של החברות בהן עבד, מהווה ניצול לרעה של תפקידו, תוך פגיעה באמון הבסיסי שבין עובד ומעביד. עוד הזכיר כי הנאשם השתמש בפרטי הלקוחות בלא פחות מ-29 הזדמנויות שונות, תוך שהוא משתמש בכסף למימון צרכיו השוטפים, עובדה המלמדת על כך שהנאשם מתנהל באופן יומיומי בדרך של רמייה.