מדינת ישראל נ' פורר ואח'

החלטה

כעולה מכותרת תיק זה הוגש כתב האישום בחודש נובמבר 2008 ואף הליך ההוכחות נגד שלושת הנאשמים שבכותרת מתנהל מזה זמן לא קצר.

עניינם של הנאשמים 1 ו – 5 הופרד זה מכבר והסתיים זה מכבר.

למעשה, המאשימה סיימה את פרשת התביעה ואת הבאת ראיותיה ועתה עומדים אנו טרם פרשת ההגנה.

ישיבה ראשונה לענין פרשת ההגנה אמורה היתה להתקיים ביום 1/12/10 ובאותו מועד כבר התמשכה שביתה עליה הכריזו הפרקליטים אשר בשירות המדינה ובכלל זה נציגי המאשימה.

סמוך לפני אותה ישיבה משהבינו באי כוח הנאשמים כי השביתה תימשך ביקשו שלא להתייצב בבית המשפט ובקשתם נענתה.

ישיבה נוספת נקבעה, מבעוד מועד, בתיאום עם הצדדים להיום וכך קבועה ישיבה נוספת להמשך השבוע.

היום, התייצבו בבית המשפט הנאשמים ובאי כוחם וביקשו כי אורה על ביטולו של כתב האישום אשר הוגש נגדם וזאת מכוחו של סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף זה קובע כך:

"לא התייצב תובע במועד שנקבע למשפט על אף שהודע לו המועד, ובית המשפט לא ראה לדחות את המשפט למועד אחר, ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 94 כאילו חזר בו התובע מהאישום, אולם רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה המתגלית מן העובדות שהודה בהן או שהוכחו ולגזור את דינו".

וכבר אמר בית המשפט העליון את דברו בנסיבות כגון דא:

ברע"פ 739/85 וזאן נ. מ"י (פ"ד מ(1), 27) נדון עניינו של מי אשר בית משפט השלום ביטל את כתב האישום בעניינו משהתובע לא התייצב לדיון. בית המשפט המחוזי קיבלת את ערעור המדינה בענין זה וקבע כי:

"במקרה כגון דא קיים ניגוד אינטרסים.מצד אחד אינטרס הציבור הוא שמשפט פלילי שהוגש יתברר ולא יזוכה נאשם מבלי שהאשמה נגדו התבררה לגופה בשל אי התייצבות תובע או עדים שזומנו כחוק. מאידך, ואף זה מאינטרס הציבור שזמנו של בית משפט לא יבוזבז לריק ושלא יגרם ללא סיבה מספקת עינוי דין לנאשם. לא תמיד קל להכריע בין שני אינטרסים אלה וההכרעה בהכרח מושפעת מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כולל טיב העבירה וחומרתה"

מאחר שלסברתו של בית המשפט המחוזי מדובר היה בעבירה שאינה קלת ערך ועל כן מן הראוי היה שתתברר לגופה, בוטל זיכויו של המשיב והדיון הוחזר אל בית המשפט קמא.

בית המשפט העליון , אימץ את מסקנותיו וקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

שאלה זו נדונה בהרבה ב-ע.פ. 417/87 מ"י נ. אלבז (פ"ד מ"ב(4) 385 ונדונו במסגרתו האינטרסים השונים ואף אלו שהיו רלבנטיים לאותו ענין, כאשר התובע לא התייצב לדיון ולא היתה כל לו כל הצדקה לאי התייצבותו והוא אף לא עדכן את הממונים עליו כי כך ייעשה. סוף דבר התקבל ערעורה של המדינה והחלטת בית המשפט קמא בדבר זיכויו של הנאשם בוטלה והדיון הוחזר אל בית המשפט קמא.

משקל רב באותו ענין ניתן לסוג העבירה שיוחסה לנאשם בכתב האישום ולחומרתה.

בענייננו נתתי משקל לטיעוני באי כוח הנאשמים כי מדובר בעבירות נטענות אשר בוצעו לכאורה לפני כעשר שנים ואף יותר וכי כתב האישום הוגש זמן רב לאחר מכן וכי מדובר בחקירה ובהליכים הנמשכים זמן רב מאוד ועל כן, לטעמם, נגרם ממילא, עינוי דין מתמשך לנאשמים ועתה גדל זה והולך לאור שביתת הפרקליטים אשר אף היא הולכת ומתמשכת.

לטעמם של ב"כ הנאשמים הרי שאם לא יבוטל כתב האישום בשל התנהגותה של המאשימה, כי הרי יהפוך סעיף 133 הנזכר לעיל כדי "אות מתה".

עוד הוסיפו כי ערים הם למצוקת הפרקליטים ולטעמיהם לשביתתם, אך יחד עם זאת, התנהגותם והעדרותם המתמשכת מבתי המשפט וחוסר תגובתם לבקשות המועברות אליהם ואף אי ההודעה לבתי המשפט באם יתייצבו, אם לאו, משמעותה התנהגות כזו של המאשימה שיש בה כדי להביא לביטול כתב האישום מכוחו של הסעיף האמור.