מדינת ישראל נ' פוזאר

גזר דין

רקע עובדתי

1. הנאשם, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 ב' לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

מעובדות כתב האישום וממצאי הכרעת הדין עולה כי ביום 27.8.08, נהג הנאשם ברכבו כשלצדו אחר, ברחוב בעיר בת – ים. שוטר ומתנדב הבחינו בנסיעה פרועה של רכב הנאשם, נסעו בסמיכות אליו, צעקו לעברו משטרה" והורו לו לעצור בצד.

הנאשם עצר את רכבו ואז שוטר התקרב, הציג לפניו תעודת שוטר והזדהה כאיש משטרה.

הנאשם יצא מרכבו, החל להתקרב לעבר השוטר ותקף אותו בכך שהלם בפניו ובראשו.

הנאשם הוסיף והתנגד למעצרו, בכך שדחף את השוטר ואת המתנדב ובעט בשוטר נוסף שהגיע למקום על מנת לסייע לשניים. הנאשם אף סרב להיכנס לרכב המשטרתי וגם כשנכנס אליו, המשיך לתקוף את הנוכחים בכך שבעט בצלעותיו של המתנדב ונאבק באחד השוטרים.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.במסגרת הסדר עונשי אליו הגיעו הצדדים עתרה המאשימה להשתת עונש מאסר בן שישה חודשים לריצוי על דרך של עבודות שרות, מאסר על תנאי ופיצוי לשוטרים, בעוד הסנגור נותר חופשי בטיעוניו.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת מעשי הנאשם, העדר קבלת אחריות על מעשיו ואת חשיבות המסר העונשי שיש לשגר בהתייחס לתחושותיהם הקשות של השוטרים המעורבים. לדידה של המאשימה, המחוקק התייחס בחומרה רבה לעבירה מסוג דא בקבעו עונש מינימום לצדה. עוד הודגש כי תקיפת איש מרות דורשת "עזות המצח" מטעם הנאשם.

בתימוכין באסמכתאות, הפנתה המאשימה לעניין רף הענישה ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בעברו הנקי, העובדה כי נשפט במקביל בבית המשפט לתעבורה וזוכה מחמת הספק, בחלוף הזמן, בתסקיר שהוגש וברקע חייו של הנאשם, נטען כי צריך שהרף התחתון של מתחם העונש ההולם יעמוד על שישה חודשי מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות.

4.ב"כ הנאשם עתר לקבל את המלצת שירותי המבחן ולהסתפק בהשתת צו של"צ.

הודגשו, חלוף הזמן, עברו הנקי של הנאשם ונסיבות ההתרחשות יוצאות הדופן שמקורן באי הבנה.

5.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, חזר על טענתו שנדחתה, כי לא ידע שמדובר בשוטרים וציין כי אינו יכול להימנע ממסגרת תעסוקתית סדורה, נוכח תשלומי המשכנתא ועול פרנסת משפחתו החלים עליו.

מתחם העונש ההולם

6.כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7.ערך חברתי משמעותי הוא לשמר מוגנות נדרשת לשוטרים העוסקים באכיפת החוק, על מנת שיוכלו לבצע עבודתם נאמנה וללא הפרעה או חשש. תפקידם של השוטרים קשה והם פועלים בשליחותה של החברה ומסמלים את שלטון החוק. עבריינים, כנאשם, הנוהגים בבריונות, כוחניות, הפרעה ועלבון כלפי שוטרים בעת מילוי תפקידם - מביעים זלזול בשלטון החוק ובביטחונם של השוטרים הנדרש לביצוע עבודתם.

8.בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מלמדת כי הנאשם פגע פגיעה משמעותית בערך חברתי זה.

הנאשם הלם בפניו ובראשו של השוטר מר אביעם, דחף אותו ונאבק בו. הנאשם דחף את מר חיים ובעט בצלעותיו. הנאשם בעט בשוטר נוסף שהגיע למקום – מר בביסר ובכך פגע קשות אף בזכותם היסודית של השוטרים לאוטונומיה על גופם.

הנאשם לבדו מצוי בחזית ביצוע העבירות אל מול המתלוננים ולא נודעה סיבה הקשורה בהם שתצדיק ולו ראשיתה של אלימות כלפיהם. דחיתי את טענות הנאשם לעניין מהלכיו שנקשרו בבלבול, במחשבתו כי מדובר בגנבים ובהתנהלותו לנוכח גז הפלפל שהותז בפניו.