מדינת ישראל נ' פוגוסיאן(עציר)

החלטה

1.בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"א – 1996 [להלן: "החוק"]. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות היזק בזדון, השחתת פני קרקע, מעשה גזענות, כניסה ללא רשות למקום קבורה ועלבון דת.

2.ברקע הדברים פרשה בה במשך כשנתיים, עובר למעצרו של המשיב, גרם המשיב בזדון ושלא כדין לנזקים כבדים במספר בתי עלמין בעיר באר שבע. המשיב פגע בעשרות מצבות קבורה, הצית פחי אשפה וספסלים, השחית פני מקרקעין, כתב וריסס כתובות נאצה וצלבי קרס על מצבות קבורה וכתב וריסס דברי גזענות על יהודים וכושים על פני חלק מהמצבות, זאת בין היתר באופן שפגע ברגשותיהם של משפחות הנפטרים אשר מצבות יקיריהם חוללו. כתב האישום כולל 11 אישומים שונים המתארים את מעשיו של המשיב, בנקודות זמן שונות במהלך השנתיים האחרונות. בין היתר רוססו מצבות בכיתובים כמו "הייל היטלר", "אני אגיע לכולכם כלבים", "מוות לכושים", "מוות ליהודים", הייל היטלר ופטרול 36" ועוד. בין היתר נאשם המשיב שהשחית את מצבתו של גבריאל דוויט ז"ל, שגופתו נסחפה ללבנון והוחזרה לאחר עסקה עם ארגון החיזבאלה. המשיב נתפס בכף לאחר חצות יום 3.7.10.

3.בפתח הדיון הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו. יחד עם זאת, טען ב"כ המשיב כי אין עילת מעצר. לחילופין, טען ב"כ המשיב כי ככול שבית המשפט יקבע עילת מעצר, אין למשיב חלופה להציע וביקש להפנותו לשירות המבחן. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לעילת המעצר תוך שיוער כי המשיב נמצא כשיר לעמוד לדין.

4.בהתאם לסעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו כאשר אחת החלופות הינה, האמורה בסעיף קטן (ב): "שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה".

5.שאלת עילת המעצר היתה במחלוקת בין הצדדים ולא מצאתי פסיקה קונקרטית המתייחסת לעילה בנסיבות הדומות לתיק זה. לפיכך, להלן אסקור פסיקה באשר לעילת המעצר בעבירות רכוש ובמקרים קרובים ממנה ניתן לטעמי לערוך היקש ולהשליך על עילת המעצר בענייננו.

הלכה היא, כי כאשר מדובר בעבירות רכוש, קמה עילת מעצר של מסוכנות לבטחון אדם או הציבור רק כאשר מדובר בעבירות שבוצעו באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים וכיו"ב (ראו: בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268). כלומר, דרך כלל, עבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר.

כאשר האישום הינו בעבירת רכוש המבוצעת בידי מי שהינו בעל עבר פלילי מכביד או שביצע את עבירות הרכוש על רקע התמכרות, קבעה הפסיקה כי למרות שאין העבירה הבסיסית, עבירת הרכוש, מקימה עילת מעצר הרי הצטברות הנסיבות הנוספות היא שמקימה את עילת המעצר. (ראו: בש"פ 6977/06 אלי מלכה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 4.9.06)

לעומת עבירות הרכוש ה"קלאסיות", נקבע כי קמה עילת מעצר במקרים חריגים כמו באשר לגניבת מתכות, כשזו פוגעת בתשתיות, ונזקה "ההיקפי" עצום, עבירת רכוש כזו, הוכרה כעבירה המקימה עילת מעצר, בגין מסוכנות. בענייין זה קבעה כב' השופטת ברלינר, בבש"פ 7207/06 - נסים ויצמן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, החלטה מיום 10.9.2006):

"משום שמדובר בגניבה שמשמעותה חורגת מהנזק הרכושי הישיר שהיא גורמת, יש לבחון אותה באמת מידה אחרת. מקובל עלי כי מדובר "בזן" מיוחד וספציפי של עבירות הרכוש, שראוי להתייחסות שונה בהשוואה לעבירת רכוש "קלאסית". אדישותו של העבריין העוסק בתחום זה לכל אותו ציבור העלול להיפגע ממעשיו - מצביעה על חוסר מעצורים. חוסר המעצורים הוא שם נרדף למסוכנות..."

אזכיר גם את החלטתו של כב' השופט יצחק עמית בבש"פ 45/10 פאדי נ' מ"י (החלטה מיום 8/1/10). במסגרת הלכה זו נדון עניינו של עורר כנגדו הוגש כתב אישום שייחס לו התפרצות לרכב וגניבת רכב. למרות שהדבר לא נדרש למתן ההחלטה, הוסיף כב' השופט עמית כי לטעמו, עבירות רכוש עלולות לערער את הבטחון האישי של הציבור, ויש בהן פוטנציאל להתפתחות אלימה.

6. סקירת הפסיקה מביאה למסקנה ולפיה דרך כלל, עבירת רכוש אינה מקימה עילת מעצר אולם זאת כאשר אין נסיבות מחמירות נוספות. כאשר ישנן ברקע הדברים נסיבות אשר מוסיפות על העבירה הבסיסית, אלמנטים כמו ריבוי עבירות, עבר פלילי, התמכרות, שיטתיות וכיו"ב, ניתן יהיה להסיק כי קמה עילת המעצר של מסוכנות.

7.בענייננו, המשיב ביצע את המיוחס לו, עשרות פעמים במשך השנתיים האחרונות. המשיב במעשיו גרם נזקים כבדים הן למקרקעין והמחוברים להם והן למטלטלטין ופגע באופן מהותי ברגשותיהם של בני משפחת המנוחים, פגיעה במובנים רבים כולל ברגשות דת של בני משפחת המנוחים אשר המשיב רמס את כבודם האחרון. הצטברות מעשיו של המשיב, מעידה על מסוכנות טבועה ועל חשש כי משנחשפו פעולותיו ונחשפו הנפגעים ממעשיו, נפגעים שהינם ציבור משפחות נפטרים, עלול המשיב חלילה לפעול באופן שיסכן ציבור זה שהרי גילה המשיב חוסר מעצורים וחוסר הגיון בהתנהגותו. מכאן אני מסיק כי טמונה במשיב מסוכנות ומכאן שקמה עילת מעצר זו.

8.לאחר שקבעתי כי מתקיימת עילת מעצר, יש לשקול חלופה למעצרו של המשיב. למשיב אין עבר פלילי וכפי שציינתי אין מדובר בענייננו בעילת מעצר שאינה מאפשרת חלופה. ב"כ המשיב הסכים באופן חלופי שככול שבית המשפט ימצא קיומה של עילת מעצר, יהיה צורך בקבלת חוות דעת של שירות המבחן שיבחן חלופה, שכן אין למשיב חלופה להציע. במהלך שימוע ההחלטה שאלתי שוב האם ניתן להציע חלופה למעצרו של המשיב אולם התשובה נותרה בעינה. מכאן שיש צורך לדחות את המשך הדיון ולבקש משירות המבחן להכין תסקיר מעצר עד לדיון הנדחה.

לפיכך המשך הדיון ידחה ליום 5.8.2010 שעה 14:00 בפני השופט התורן ובכפוף ליומנו.

שירות המבחן יגיש תסקיר עד למועד הדיון, תסקיר שיבחן את הסיכון המשתקף ממעשי המשיב וכן יבחן חלופות למעצרו של המשיב.

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ד' אב תש"ע, 15/07/2010 במעמד הנוכחים.