מדינת ישראל נ' פדישצנקו(עציר) ואח'

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אלברט זמנסקי

הנאשם 1 הובא על ידי שב"ס

ב"כ הנאשם 1 עו"ד נורית פלג

גזר דין (נאשם 1)

תחילתו של ההליך שלפני היא בהגשת כתב האישום נגד הנאשם ועוד שניים בתאריך 9.5.10. בדיון שהתקיים לפני ביום 11.7.11 הודיע הנאשם באמצעות באת כוחו כי הגיעו להסדר טיעון עם התביעה. לפי ההסדר כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדותיו, והעונש המוסכם יהא בין היתר מאסר בפועל למשך חודש ימים שיצטבר לעונש מאסר אותו ריצה הנאשם אותה עת. אלא שהנאשם ביקש לבחון הודייתו בתיקים נוספים העומדים ותלויים נגדו, מה שמכונה במקומותינו "צירוף תיקים". התביעה הבהירה באותה ישיבה כי אם יודה הנאשם בעבירות נוספות, תשקול עמדתה לעונש בהתאם לעבירות בהן יודה. משום כך, נדחה הדיון לאחר שהנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן: קבלת רכב גנוב והחזקת נכס חשוד כגנוב.

הדיון ב"צירוף התיקים" נדחה מעת לעת משום התנהלות התביעה אשר כשלה במידה מסוימת ביכולתה לאסוף תיקיו של הנאשם ולהביאם לפני באת כוחו על מנת שזו תבחן חומר הראיות בתיקים הללו בטרם תציע הצעה כלשהיא לנאשם. הדיון המהותי לעניין התקיים ביום 19.2.12. באותו יום הודיעה באת כוח הנאשם כי הנאשם מודה בשלושה כתבי אישום נוספים: אחד בתיק פלילי 12038-08-11, השני בתיק פלילי 23658-04-11 והשלישי 1199-04-11. בעקבות הודייתו הורשע הנאשם בהכרעת דין שנייה מאותו יום בעבירות שרובן ככולן קשורות ברכב.

ואלה העבירות בהן הורשע הנאשם:

חבלה במזיד לרכב מתאריך 19.5.09 בכך שגרם נזק וחבלה לאופנוע, במאמר מוסגר אציין כי בטעות הורשע הנאשם בעבירת איומים אך מצאתי לתקן טעות זו לפי ששותפו של הנאשם שלומי דבורה הוא אשר הואשם בעבירת האיומים.

עוד הורשע הנאשם בעבירה של פריצה למחסן סמוך לפני 14.4.09 לשם שימוש במקום לתיקון אופנועים ואחסנת חלקי רכב. הנאשם גם החזיק בחלקי רכב שיש עליהם חשד שהם גנובים.

הנאשם הורשע גם בעבירות של גניבת רכב - קטנוע בלילה שבין 1.11.08 ל- 2.11.08. במעשה זה עבר הנאשם עבירות נילוות של חבלה במזיד לקטנוע, שימוש בקטנוע ללא רשות בעליו, נהיגתו ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. כמו כן, הורשע הנאשם באיומים על שותפיו למעשי העבירה איומים שבאו בגין חקירתם במשטרה אודות העבירות שביצעו ביחד עם הנאשם.

בסופו של יום בקשה באת כוח הנאשם לדחות הדיון לשם הכנת טיעוניה לעונש. הדיון נדחה ליום 11.3.12 אלא שמחמת תקלה בהתנהלות התביעה לא היה בידי התובע תיק התביעה ולפיכך הדיון נדחה ליום 21.3.12. באותו יום נשמעו הטיעונים לעונש.

בטיעוניה לעונש הפנתה התובעת חיציה לעבר חומרת מעשיו של הנאשם ועברו הפלילי המכביד. כמו כן לעובדה כי ביום 24.5.10 נדון לתקופת מאסר של 9 חודשים. התובעת לא התעלמה מהתנהלות התביעה במקרה זה, ולפיכך הגבילה עתירתה לעונש של שנת מאסר במצטבר לעונש אותו מרצה הנאשם.

באת כוח הנאשם עתרה להקל עם הנאשם, לפי שהדיונים בתיק זה ובהליך "צירוף התיקים" נתארך משום רשלנות התביעה. באת כוח הנאשם עתרה להוסיף תקופת מאסר קצרה ביותר לזו שמרצה הנאשם כיום.

לא בכדי פרשתי והרחבתי במידת מה התנהלות ההליכים בתיק זה. יש בסיס לסברה כי ניתן היה לסיים משפטו של הנאשם גם בהליכי "צירוף התיקים" בזמן קצר יותר. אין גם ספק כי בהתנהלות זו של התביעה יש כדי פגיעה בזכויות הנאשם. אך לצד זאת, אין לשכוח ולו לרגע העבירות החמורות שביצע הנאשם.

עיון בהרשעותיו הקודמות של הנאשם, מאז היה קטין בבית המשפט לנוער מגלה תמונה עגומה של אדם, אשר מגיל צעיר מתנהל כמו עבריין סדרתי בעבירות כלפי רכב. הרשעתו הראשונה בבית משפט לנוער הייתה ביום 2.4.06 בעבירות משנת 2005 דהיינו עת היה הנאשם כבן חמש עשרה. בתאריך 28.12.06 נדון הנאשם בבית משפט לנוער בגין עבירות רבות הקשורות ברכב אשר בוצעו סמוך לאחר הרשעתו הראשונה בבית המשפט לנוער, לעונש של מאסר בפועל למשך 14 חודשים.

עונש זה לא הרתיע הנאשם. הנאשם המשיך לבצע עבירות רבות כמעט ברצף זמנים ולפיכך נדון ביום 25.1.11 לעונש מאסר בפועל למשך 22 חודשי מאסר (הרשעה מס' 1 בגיליון הרישום הפלילי בתיק פלילי 30397-1-10) ראוי לציין כי מועדי העבירות נשוא גזר דין זה סמוכים למועדי העבירות בהן הורשע במשפט זה. יתירה מזו, כפי שציינתי לעיל, כתב האישום העיקרי בתיק זה הוגש בתאריך 9.5.10 משמע אילו באמת ובתמים רצה הנאשם לערוך "בדק בית" בהתנהלותו ולשקם עצמו, אזי היה עושה כן עת נשפט בתיק נשוא הרשעה מס' 1 הנ''ל. או שמא יכול היה בנקל להודות בעבירות נשוא התיקים בהן הודה הנאשם בהליכים שלפני עת נדון לפני כב' השופטת נחמן ביום 24.5.10 ולבקש לערוך "צירוף תיקים". הטענה כי לא ידע שעומדים ותלויים נגדו תיקים אינה טענה שכן הנאשם הוא האדם הראשון עלי אדמות היודע מעשיו ויודע חקירותיו במשטרה בעקבות מעשיו.

על כן, ספק רב בעיני אם הנאשם מבקש לפתוח דף חדש בחייו. נכון יותר לקבוע כי הנאשם נוהג מנהג מניפולציה עם המערכת המשפטית. מבצע עבירות, ממתין עד לרגע המתאים מבחינתו להודות בעבירות, תוך מגמה ותכנון להביא להקלה בעונשו. נראה כי מגמת פניו של הנאשם היא להתל במערכת המשפטית.

אשר על כן, גם הודיית הנאשם שהיא בדרך כלל נסיבה מקילה עם הנאשם, אין לה משקל משמעותי בגזירת דינו של הנאשם.

התביעה כאמור בדברי התובעת הגבילה עצמה לשנת מאסר. לאחר שאני שוקל השיקולים כאמור, שבעיקרם הם שיקולים לחומרה מצאתי להקל במידה מסוימת בדינו של הנאשם, מהעונש לו עותרת התביעה, ולו משום שיש בסיס לסברה שניתן היה לסיים משפטו של הנאשם מוקדם יותר.