מדינת ישראל נ' פדילה

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות של 89 קמ"ש חלף מהירות של 50 קמ"ש.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה עותר הנאשם לבטל את גזר הדין ולהקל בעונשו ברכיב הפסילה בפועל, וזאת בשל היותו מטפל באימו הנכה, לרבות הסעתה לטיפולים רפואיים, וכן בשל הצורך לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו.

לחילופין, עותר הנאשם להקלה ברכיב הפסילה האמור.

לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

הנאשם אינו מנמק כלל את סיבת אי התייצבותו ובבקשתו אשר נעדרת תצהיר לתמיכה בה, לא נטענת כל טענה ביחס לאי ההתייצבות.

מכאן, שאין בפניי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין. מכל מקום, אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו. יש להעיר כי אין באמירה הכללית של הנאשם על רצון להקל בעונש כדי להקים חשש לעיוות דין.

5. לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע למבקש.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: