מדינת ישראל נ' פדילה

גזר דין

הנאשם, פאדי פדילה, יליד 1977, הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וחבלה במזיד ברכב. זיכיתי את הנאשם מביצוע עבירה של תקיפה סתם שיוחסה לו בכתב האישום.

לפי העובדות שקבעתי בהכרעת הדין, ביום 28.4.2012 בשעת צהריים בשוק של טירה, התרחשה תקרית אלימה בין שני נהגים: הנאשם ומריו מזרחי (להלן – "מריו"). הנאשם חסם ברכבו את רכבו של מריו. מריו עשה תנועת יד בתוך הרכב. הנאשם יצא מרכבו וניגש לחלון רכבו של מריו. מי מיושבי הרכב אמר לו "יאללה סע". הנאשם התרטח והכה במריו באגרופיו דרך חלונו הפתוח למחצה. עוד הכה הנאשם בשמשה הקדמית של רכבו של מריו, וזו התנפצה.

הנאשם הורחק מרכבו של מריו, נכנס לרכבו שלו והסיעו מרחק קצר בכיוון הנסיעה של רכבו של מריו, שאז ביצע פניית פרסה ועצר. מריו יצא מרכבו והחל מתקדם לעבר הנאשם על מנת לרשום את מספר הרכב בו נהג מי שתקפו זה מכבר. הנאשם הרים אבן והניף אותה לעבר מריו. השניים נאבקו. הנאשם הפיל את מריו לרצפה וחבל בו קשות.

כתוצאה ממכלול מעשי הנאשם נגרמו למריו חבלות מרובות ושפשופים בפניו ובגפיו, אודם ונפיחות בקרקפת ובמצח, שריטה באף בסמוך לעין ימין, שריטה מדממת בלחי שמאל בסמוך לאף, שריטות ושפשופים ביד שמאל ובברכיים.

זיכיתי את הנאשם, מחמת הספק, מעבירה נוספת שיוחסה לו בכתב האישום – תקיפת לורנה, אשתו של מריו.

לאחר ההרשעה נעתרתי לבקשת הנאשם כי בעניינו ייערך תסקיר מבחן. בסופו של דבר התקבלו בעניינו של הנאשם שני תסקירים.

מן התסקירים עולה כי לאחר הרשעה נטל הנאשם אחריות על מעשיו וביטא חרטה עמוקה על התנהגותו. הנאשם חש מושפל בסיטואציה שנוצרה והגיב באלימות. בעקבות תנאי מעצרו (למשך יומיים), סבל הנאשם ממצב נפשי דכאוני, פנה לטיפול פסיכיאטרי ומאז מטופל בתרופות הרגעה ומשתתף בטיפול שיחתי פסיכותרפויטי, העוסק גם ברכישת כלים לשליטה בכעסים. הנאשם מועסק מזה כשנתיים כנהג תחבורה ציבורית. קיים פער משמעותי בין המעשה בו הורשע לדפוסי התנהגותו דרך כלל. הנאשם מתמיד בהליך הטיפול. נוכח כל אלה, ומשום הפגיעה המסתברת ביכולת פרנסתו, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעת הנאשם, להעמידו במבחן ולחייבו בשל"צ בהיקף 200 שעות.

המאשימה עתרה במקרה מיוחד זה לגזור על הנאשם עונש מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות, והממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם מתאים לביצוע עבודת שירות וקבע את תנאיה.

בפתח ישיבת הטיעונים לעונש עתר ב"כ הנאשם לביטול הרשעתו. דחיתי בקשה זו בהחלטה מנומקת (עמ' 49-48).

כפי שציינתי בהחלטתי לדחות את בקשת הנאשם לבטל הרשעתו בדין, מדובר בהתנהגות בריונית וקשה שהסבה נזק לזולת. הנאשם תקף את מריו וחבל בגופו לאחר שהתווכח עמו על דבר של מה בכך – זכות מעבר בדרך. מעשים שכאלה יש להוקיע ונאשמים שכאלה יש להעניש.

בהתחשב בערך המוגן העומד ביסוד העבירות אותן ביצע הנאשם (שלמות הגוף), בעקרון ההלימה בין המעשה לעונש וברמת הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם מקרה זה נע בין מאסר בפועל בן 10 חודשים למאסר בפועל בן שלוש שנים, והכל בתוספת ענישה נלווית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לסטות לקולה ממתחם העונש שקבעתי ולגזור על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. כך אני עושה לאחר שמצאתי, כעולה מתסקירי המבחן, כי הנאשם טיפל ומטפל בקשייו לשלוט בכעסיו, וגם נוכח עמדתה ההגונה של המאשימה. אינני סבור כי של"צ הוא עונש שנותן ביטוי מספיק לשאט הנפש שיש לגלות כלפי מעשי האלימות המכוערים אותם ביצע הנאשם.

אחייב את הנאשם, בנוסף, בפיצוי למריו.

שקלתי את מלוא הנתונים לקולה ולחומרה ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות במוסד "רוחמה" בכפר סבא. על הנאשם להתייצב לריצוי עונשו ביום 27.3.2014 שעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות בשב"ס רמלה.

ב. מאסר על-תנאי בן 6 חודשים, והתנאי הוא כי בתקופה בת שלוש שנים מהיום לא יעבור כל עבירת אלימות.

ג. הנאשם יפצה את מריו, עד תביעה 12 לכתב האישום, בסכום של 7,000 ₪. הפיצוי ישתלם בקופת בית המשפט עד ליום 1.5.2014 ויועבר למריו על פי פרטים שתספק המאשימה למזכירות תוך 7 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, במעמד הנוכחים.