מדינת ישראל נ' פדילה

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה – עבירה על סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.8.10, בשעות הלילה, שהתה המתלוננת, קטינה ילידת 24.12.1994, ליד בית הקברות בפרדסיה, עם כמה מחברותיה. בשעה 2:00 לערך, התקשרה אחת הנערות, שתכונה להלן בשמה הפרטי נטלי, לנאשם, נהג מונית שהסיע אותה מספר פעמים בעבר, והזמינה אותו על מנת שיסיע אותן חזרה לביתן. כשהגיע הנאשם למקום נכנסו למוניתו המתלוננת ושלוש מחברותיה. נטלי ישבה מלפנים, בסמוך לנאשם, ואילו המתלוננת וחברותיה יובל ואיטל ישבו מאחור. תחילה הוריד הנאשם את איטל, ולאחר מכן נעצרה המונית ליד בית המתלוננת. בסמוך לאחר מכן קראה נטלי לעברה של המתלוננת, וזו ניגשה לחלון הנהג והכניסה את ראשה דרך החלון כדי להיפרד מנטלי. בשלב זה תפס הנאשם בחוזקה בשתי ידיו בצווארה של המתלוננת והחל לנשקה מספר פעמים בלחיה ולאחר מכן על פיה. הוא המשיך במעשיו עד שהמתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו, צעקה לעברו: "מה אתה עושה, מה אתה דפוק" והתרחקה לכיוון ביתה.

בישיבת המענה אישר הנאשם את כל האמור בכתב האישום, עד לשלב בו נעצרה המונית בסמוך לביתה של המתלוננת. באשר למעשים המיוחסים לו בהמשך, כפר הנאשם מכל וכל וטען כי לא היו דברים מעולם. אשר על כן, הובאו בפני מכלול הראיות, לרבות עדויות כל הנוכחים בזירת האירוע. אקדים ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לעדויות ובחנתי בקפידה את טענות הנאשם בנוגע למהימנות גרסת עדי התביעה, לא נותר בליבי כל ספק בנוגע לאחריותו של הנאשם למעשים שיוחסו לו, ועל כן מצאתי לנכון להרשיעו בעבירה המפורטת בכתב האישום. להלן יובאו נימוקיי.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו המתלוננת, הוריה ושתי החברות ששהו עמה במונית, בעת שנעצרה בסמוך לביתה באותו לילה. כמו כן, נשמעה עדותה של חוקרת המשטרה מוריה ירושבסקי, אשר תוזכר ככל שיתעורר הצורך.

עדות המתלוננת:

המתלוננת, שהייתה במועד האירוע כבת 15 ו-8 חודשים, מסרה בעדותה הראשית כי בלילה המדובר יצאה עם חברות למסעדה בנתניה, על מנת לחגוג את יום הולדתה של יובל. הן נפגשו במסעדה בסביבות השעה 22:00 וכעבור שעה או שעה וחצי נסעו יחדיו לפרדסיה, שם ישבו עם חברים רבים נוספים בכיכר הסמוכה לבית הקברות. בהמשך, בשעה 1:00 או 2:00, החליטו לחזור לביתן. המתלוננת לא הייתה מעוניינת ללכת לבדה לכיוון ביתה, ועל כן שאלה את חברותיה נטלי ויובל, שהזמינו מונית על מנת שתחזירן לביתן שבכפר סבא, האם יוכלו להוריד אותה בדרך בסמוך לביתה. נהג המונית שהגיע לא היה מוכר למתלוננת, אך היא הבינה כי מדובר במי שכבר הסיע בעבר את חברותיה מספר פעמים. לשלוש הנערות התלוותה חברה נוספת בשם איטל, אשר ירדה ראשונה בתחומי פרדסיה, ובטרם לכתה מסרה בידי המתלוננת 50 ₪, אותם העבירה המתלוננת לנטלי.

העצירה הבאה הייתה בסמוך לביתה של המתלוננת. היא נפרדה מיובל, שישבה לצידה מאחור, וכשיצאה והחלה להתרחק מהמונית פנתה אליה נטלי ואמרה משהו בסגנון "לא שכחת אותי?". בעקבות זאת ניגשה המתלוננת אל חלון הנהג, על מנת להיפרד מנטלי בנשיקה, וגם נטלי התקרבה אליה, אלא שאז תפס הנאשם בצווארה של המתלוננת מאחור והחל לנשק אותה, תחילה בלחי ובהמשך בשפתיים. אחיזתו הייתה חזקה, אך לא מכאיבה. המתלוננת הצליחה להשתחרר רק בחלוף כמה שניות, ואז צעקה על הנאשם: "מה אתה עושה? מה אתה דפוק?", והוא החל לצחוק. היא מיהרה להתקדם לעבר ביתה, ובעודה בדרך התקשרה לאמה, העירה אותה, ובהמשך סיפרה על האירועים להוריה בבכי ובהיסטריה.

לדברי המתלוננת, עוד באותו לילה, בסמוך לאחר האירועים שתוארו לעיל, התקבלו למכשיר הטלפון שלה שיחות ממספר שלא הכירה. בתחילה לא ענתה לשיחות, אך לאחר שקיבלה הודעות מנטלי שהיא זו המתקשרת, שוחחה עמה ושמעה ממנה כי היא עדיין בדרכה הביתה וכי "הוא אמר שהוא מצטער". בשלב זה לקח הנאשם את הטלפון, המתלוננת שמעה: "אני מצטער" וניתקה את הטלפון. המתלוננת הכחישה נמרצות את הטענה כי בינה לבין הנאשם התפתח ויכוח בנושא התשלום עבור הנסיעה במונית. לדבריה, לא שוחחה כלל עם הנאשם בנוגע לכסף, ואף שילמה כנדרש עבור הנסיעה.

ב"כ הנאשם חקר את המתלונן במקצועיות ובנחישות. בתחילה עימת אותה עם מה שנתפס בעיניו כסתירה מהותית בין שתי ההודעות שמסרה במשטרה, לגבי מיקומה המדויק בעת שביצע בה הנאשם, לטענתה, את המעשה האסור. הסנגור הפנה, בהקשר זה, להודעתה נ/1 מיום 31.8.10, שם סיפרה כי הכניסה את החלק העליון של גופה דרך חלון הנהג לכיוון נטלי, ולהודעתה נ/2 מיום 14.3.11, בה טענה כי קירבה את ראשה לחלון, ואז אחז בו הנאשם. הסנגור הטיח בעדה כי מדובר בגרסאות שונות וסותרות, אך היא עמדה על כך שמסרה את האמת בשני המקרים וכי גם כשאמרה ב-נ/1 חלק הגוף העליון התכוונה לכך שהכניסה את ראשה למונית.

עוד עסקה החקירה הנגדית בהרחבה בסוגיית מימון הנסיעה. במענה לשאלות הסנגור ציינה המתלוננת כי הייתה אמורה לשלם 10 ₪ עבור הנסיעה, וכי מאיטל לא נגבה כל תשלום. לדבריה, היא מסרה לנטלי את 50 השקלים שקיבלה מאיטל, אך היא אינה זוכרת את פרטי ההתחשבנות והאם נטלי נזקקה להלוואה לצורך התשלום לנהג. היא הדגישה כי מבחינתה נושא התשלום וגובהו לא עמד כלל במרכז העניינים ועל כן גם לא הזכירה אותו בתלונתה נ/1.

נושא מרכזי נוסף שעלה בחקירה הנגדית נגע לבחירתה של המתלוננת להיפרד מנטלי דרך חלון הנהג, ולא דרך החלון הסמוך למקום ישיבתה של נטלי. המתלוננת הסבירה כי כששמעה את קריאתה של נטלי, היא הייתה במרחק של כמה מטרים מהמונית, בצד הקרוב לנאשם, ולשמע הקריאה ניגשה לחלונו משום שהתעצלה להקיף את המונית. הסנגור הציג בפני העדה את התזה לפיה על מנת להגיע אל נטלי מבעד לחלון הנהג היה עליה לגהור על הנאשם, ולמעשה להישכב עליו עם כל גופה. המתלוננת שללה את התזה הנ"ל והבהירה כי הנאשם לא היה צמוד להגה, אלא נשען מעט לאחור וכי גם נטלי התקרבה במקביל אליה. עוד ציינה המתלוננת כי למיטב זיכרונה לא הספיקה לנשק את נטלי בטרם תפס בה הנאשם ונישק אותה.

עוד ראויים לציון מספר פרטים מתוך עדותה של המתלוננת. היא עומתה עם טענת אביה לפיה שמע ממנה כי הנאשם נגע בה גם בחזה. המתלוננת שללה מכל וכל את הטענה כי מסרה פרט כזה בשיחותיה עם הוריה. בנוסף, אישרה המתלוננת כי במהלך השבוע שחלף בין האירוע לבין הגשת התלונה שוחחה טלפונית עם חברותיה לגבי האירוע, אך הכחישה נחרצות את הטענה כי תיאמה עימן עדויות. באשר לשאלה האם דלק המזגן במונית והאם היו החלונות פתוחים, השיבה המתלוננת כי אינה זוכרת. לבסוף אציין כי המתלוננת לא עומתה במפורש על ידי ההגנה עם גרסת הנאשם לפיה החליטה להעליל עליו עלילת שווא, לאחר שבמסגרת וויכוח שהתעורר ביניהם בנוגע לתשלום עבור הנסיעה, השמיע הנאשם כלפיה קללה והיא בתגובה איימה עליו שעוד תראה לו ושהוא ישלם ביוקר על התנהגותו.

עדות נטלי:

נטלי סיפרה בעדותה כי היא מכירה את הנאשם משום שנסעה עמו בעבר מספר פעמים, ואף רשמה את מספר הטלפון שלו בשל שביעות רצונה מהשירות שסיפק. היא חזרה על התיאור שמסרה המתלוננת לגבי הבילוי המשותף במסעדה, ובהמשך בפרדסיה, וציינה כי כשהחליטו לחזור הביתה התקשרו לנאשם על מנת שיסיען לכפר סבא, ובדרך יוריד את איטל ואת המתלוננת. איטל ירדה ראשונה, ולאחר מכן נעצרה המונית ליד ביתה של המתלוננת.

המתלוננת נשקה ליובל וירדה מהמונית. בשלב זה אמרה לה נטלי בצחוק: "מה איתי? לא מגיעה לי נשיקה?". בעקבות זאת ניגשה המתלוננת לחלון הנהג ונשקה לנטלי דרך החלון. כשעמדה המתלוננת להוציא את ראשה מהחלון, תפס הנאשם בלחייה ונתן לה נשיקה בפה. המתלוננת נבהלה, צעקה "מה אתה דפוק?" וניכר היה עליה כי היא עומדת לבכות. בהמשך, במהלך הנסיעה לכפר סבא, שאלה נטלי את הנאשם :"מה עשית?" והוא השיב "נטלי, אני מצטער, לא עשיתי את זה בכוונה". לאחר שרוענן זיכרונה מסרה נטלי כי במהלך הנסיעה התקשרה למתלוננת להגיד לה שהנאשם מצטער ורוצה לבקש סליחה, אך המתלוננת לא רצתה לשמוע וניתקה את הטלפון.

במהלך החקירה הנגדית נשאלה נטלי שאלות רבות בנוגע לעלויות הנסיעה. היא שללה את הטענה כי התפתח בשלב כלשהו וויכוח לגבי המחיר או התשלום. ב"כ הנאשם הטיח בה כי סוכם על תשלום של 90 ₪ בגין הנסיעה לכפר סבא, ועל תוספת בסך 25 ₪ עבור הסעת המתלוננת ואיטל, אך נטלי לא זכרה את פרטי הסיכום. היא ציינה שקיבלה מהמתלוננת 50 ₪ על מנת לשלם לנהג, אך טענה כי לא נזקקה להלוואה על מנת לשלם לו. מעבר לכך לא זכרה באופן מדויק את גובה התשלום ואת חלוקתו בין הנוסעות, אך עמדה על כך שלא היה מצב בו צעק הנאשם לעברה של המתלוננת "מה עם הכסף" וקילל אותה בשל סירובה לשלם.

עוד התמקדה החקירה הנגדית בתיאור האירוע עצמו. נטלי העידה כי המתלוננת הכניסה את ראשה דרך חלון הנהג ונשקה על לחיה. עוד הבהירה, כי המתלוננת לא נדרשה להכניס למונית את כל פלג גופה העליון משום שנטלי עצמה קירבה את ראשה אל המתלוננת. לדבריה, רק אחרי אותה נשיקה ובעוד ראשה של המתלוננת בדרכו אחורה אל מחוץ לחלון, תפס הנאשם בלחייה של המתלוננת ונשק לה על לחי ימין ובסמוך לשפתיים. לאחר מכן הוציאה המתלוננת את ראשה מהמונית וצעקה על הנאשם.