מדינת ישראל נ' פדידה

בפני

כב' השופט יעקב בכר

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 30.10.08 בשעה 19:40, בעת שנהג הנאשם ברכב, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטרת סמ"ר רינתה מקווימן, עורכת הדו"ח ת/1.

כך נכתב בדו"ח- ת/1:

"בהיותי עומדת מחוץ לניידת שכורה ביציאה מטמרה לכביש 70, עקב שעצרתי רכב לדיווח הבחנתי ברכב הנ"ל שיצא מטמרה לכיוון שלי, בו נמצא נהג אשר החזיק טלפון נייד צמוד לפיו ממנו הבהב אור כחול סימנתי לנ"ל לעצור הנ"ל נעצר לידי במקום שלא מפריע לתנועה ומקום בטוח בצד. הברתי לנהג את מהות העבירה. נשם דו"ח בהתאם. כאשר שאלתי מדוע דיבר בטלפון הנ"ל חייך. נציין ישנו נוסע נוסף מקדימה, מזג אויר נאה, תאורת רחוב תקינה, בעבודתי נשמר קשר עין רצוף עד לעצירתו".

לשאלת ביהמ"ש מדוע אין בדו"ח תגובת הנהג השוטרת מסרה שמאחר ולא היה לנאשם מה לומר לא כתבה תגובת נהג.

עוד ציינה כי הבחינה בו דרך המראה הקדמית, עמדה ועצרה את הנאשם בצומת.

בחקירתה הנגדית, עמדה עדת התביעה על דעתה. "הבחנתי בו שהוא מחזיק בפלאפון בנסיעה, תוך כדי שהוא החזיק טלפון ביד"

4.מטעם ההגנה העיד הנאשם והנוסע.

הנאשם מסר גירסה כדלקמן:

"אני עצרתי. יצאתי מאירוע של הבחור שלי. קיבלתי טלפון. אני מנהל את גן החיות במוצקין. היה לי אירוע בתמרה במסעדה. זה לא היה בצומת .קיבלתי טלפון, יש לי דיבורית באוטו. נעמדנו בפקק. הפקק היה כ-25 מטר לכיוון הצומת הקטנה שיוצאים. ראיתי שאוטו נעמד. חשבתי תאונה. אמרתי לבחור שלי שאנחנו ממהרים. אמרתי לו אצא לראות מה מעכב שם. אני חייכתי כי ראיתי בחורה לידי. אמרה שהיא שוטרת ואמרה שדיברתי בטלפון. אמרתי לה לא. אמרה לי תן לי את הרישיונות שלה. אני מתפלא. זה לא צומת בכלל. אחרי הצומת הראשית יש תחנת דלק ומסעדה. יש לי מכשיר דיבורית באוטו, היא לא רצתה לשמוע. אז היא כתבה מה שכתבה וביקהש שאחתום ואמרתי לה על מה? אחתום על דברים שאת כותבת?".

עד ההגנה, מר ירון קובי העיד:

"היינו באירוע במסעדה ליד גני תמרה. היה לנו אירוע של חבר משותף. יצאנו מהמסעדה. חפנינו שמאלה לכיוון הכביש המהיר. נוצר שם פקק. עמדנו אחרי כמה מכוניות. חברי דיבר בטלפון בדיבורית. המכשיר היה בדיבורית. הוא לא היה תלוי. הוא רצה לראות מה הפקק. היה במצב עצירה, בא לצאת ובאה בחורה. מסתבר שהיא חנתה במרכז הכביש, זה לא היה עם לוחית זיהוי של משטרה, ונתנה דו"ח למישהו. עצרה את הפקק. ואז הוא הוציא את הפלאפון ויצא לכיון לראות. היא טעה שהוא לקח את הטלפון והחזיק אותו צמוד לאוזן וזה לא היה."

5.על מנת להרשיע נאשם בהליך פלילי, על סמך עדות יחידה, עדות זו צריכה להיות מפורטת, בהירה ובעיקר נטולת ספקות. עדות השוטרת, העולה מת/1, אינה ממלאה אחר הקריטריונים האמורים. מעיון בת/1 עולה כי השוטרת השמיטה את העובדה באיזו יד אחז הנאשם את הטלפון הנייד.

אם אכן הבחינה השוטרת בנאשם מחזיק בטלפון נייד ומצמידו לפיו, היה עליה לדעת באיזו יד הוא אחז את הטלפון הנייד. העדרה של עובדה כה מהותית מת/1, פוגעת ביכולתו של ביהמ"ש לאמץ את גירסת השוטרת ולהרשיע על סמך עדות יחידה זו.

יתר על כן, מעדויות הנאשם והעד מטעמו עולה כי ברכב שהינו רכב העבודה, מותקנת דיבורית, דבר שיש בו כדי לעורר ספק בדבר שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית.