מדינת ישראל נ' פבזנר

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות בתיק, בעבירה שיוחס לו בכתב האישום - חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נקבע, כי הנאשם התגורר בדירה (למעשה, יחידת דיור קטנה בתוך דירה גדולה יותר) ברח' הקישון בחיפה. באותו בניין התגורר המתלונן, מר יעקב בשן. בתאריך 12/2/2010, בסמוך לשעה 15:30, ניגש המתלונן ליחידת הדיור, שם התגורר הנאשם, וביקש ממנו שיסייע לו בתרגום לשפה הרוסית בכדי להסביר לאחת הדיירות, שעליה לפנות חפצים השייכים לה ושחסמו את פרוזדור אותה דירה. בהמשך לכך, תקף הנאשם את המתלונן, בכך שהיכה בפניו וכן גרם לו חבלות של ממש, ובין היתר, לעקירת שתיים משיניו.

כפי שציינתי בהכרעת דיני, מתאריך 23/11/2010, הרי מדובר היה ב:"באירוע רב ניואנסים, וייתכן ש'קצרים בתקשורת' הובילו והעצימו את האירוע". הן הזירה והן הדמויות שהיו מעורבות באירוע, היו חריגות במידת מה. לגבי הזירה ציינתי לעיל, כי מדובר בבניין שאחת מדירותיו חולקה ליחידות משנה קטנות, שבאחת מהן התגורר הנאשם. הנאשם הינו יליד רוסיה, בן 35, אשר למרות שעלה בשנת 1998 ארצה, שליטתו בשפה העברית, הינה חלקית בלבד והוא מתגורר בגפו. לגבי המתלונן – ואדגיש כי דברי בהקשר זה אינם באים כדי להטיל לעברו אחריות כלשהי למקרה או אשם כלשהו - הינו אדם הסובל מבעיות שונות. מדובר במי שמקבל קצבת נכות מהמל"ל על רקע, כהגדרתו, "רוחני מנטאלי", הוא אינו עובד וחי, לדבריו, באופן "פרוש". בנוסף, מדובר באדם רזה וגבוה. לאירוע היה עד דייר נוסף מאותן יחידות משנה, בשם קושה שהינו עולה חדש מהונגריה. הוכח, כי המתלונן וקושה דפקו על דלת יחידת הדיור של הנאשם בבוקר האירוע. באותו שלב הנאשם ישן וכאשר התעורר ופתח את הדלת החל דין ודברים בינו לבין המתלונן שבסופו חבט הנאשם והעיף, תרתי משמע, את המתלונן מדירתו. הנאשם ציין, גם במסגרת הטיעונים לעונש, כי התעורר משינה עמוקה וכל עשה היה:"באופן אוטומטי" (ר' דבריו בעמ' 74, שורה 6). לא מדובר בטענה שהקימה הגנה כלשהי, הגם שהוכח, מנגד, כי לא היה באירוע מתוכנן כי אם אירוע של אלימות, שקשה להבינו לעומקו מבחינת הגיונו ותכליתו. לאחר האירוע חזר הנאשם לישון.

בטרם הטיעונים לעונש הוכן תסקיר קצין המבחן. עיון בתסקיר, מבלי להכניס לפירוט יתר מעלה את התמונה הבאה: הנאשם הינו בן 35, רווק שעלה בשנת 1998 בגפו לארץ לאחר שסיים את לימודיו ברוסיה. לאחר מכן עלו הוריו ארצה. הנאשם מתגורר בגפו ועבד בעבודות כפיים שונות. לנאשם נטייה להתבודדות וכן צוין, כי חשיבתו מאופיינת, בין היתר, בנטייה לאובססיביות וחשדנות כלפי הסובבים. מכיון שהנאשם לקח אחריות חלקית בלבד לביצוע העבירה ועל רקע שאר הנתונים שהועלו בתסקיר, לא הובאה המלצה טיפולית כלשהי.

במסגרת הטיעונים לעונש, הוגש פלט הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1), ממנו עולה כי בתאריך 3/2/2008 הורשע הנאשם בתקיפת אביו ונדון למאסר על תנאי. המאשימה, אשר עתרה לעונש של מאסר בפועל טענה כי העברות כוונו כלפי אדם מבוגר שנגרמו לו חבלות חמורות, ובכלל זאת נעקרו שתיים משיניו. נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם כמו גם לקיחת האחריות החלקית מצדו, מחייבות, כאמור לעיל, לשיטת המאשימה השתת מאסר בפועל.

מנגד, עמד ב"כ הנאשם על נסיבותיו המיוחדות של האירוע של הנאשם. בנוגע לאירוע מדובר היה בשילוב, כדבריו, של: "שני אנשים לא שגרתיים" (ר' דברי ב"כ הנאשם בעמ' 72, שורות 19-20) ולנאשם לא היתה כל כוונה מיוחדת לגרום למתלונן חבלות כפי שנגרמו. נסיבות חייו של הנאשם, שקליטתו בארץ לא היתה כמצופה ומתגורר בשולי החברה, הינן נסיבות המצדיקות התחשבות, קל וחומר שלאחרונה, לאחר שהוקלו במעט תנאי מעצר הבית בהם הוא שוהה, השתלב הנאשם בקורס מטעם משרד התעשיה ויש לקוות כי הוא יחל לעבוד כאיש מקצוע. עוד צוין, כי הנאשם היה עצור בגין תיק זה 11 ימים וכן שהה תקופה ארוכה (כ 9 חודשים) בתנאי מעצר בית מלאים, לאחר מכן בתנאי מעצר בית חלקיים.

אכן, מדובר באירוע בלתי מובן בחלקו, ובמיוחד מבחינת הסתמיות שבעטיה נקט הנאשם באלימות כלפי המתלונן. די היה להביט בשתי הדמויות, כדי להבין כי נקיטת אלימות כלשהי כלפי המתלונן – תוצאתה תהיה רעה. הנאשם מחד, שהינו איש שרירי וחסון; ומנגד, המתלונן שהינו איש גבוה רזה ועדין. ללא קשר לנסיבות ולמניעיו של הנאשם, התוצאה היתה קשה. עמדת בהמ"ש בנוגע לנגע האלימות הינה ברורה, היינו כי יש להשית ענישה מרתיעה. יחד עם זאת, יש כמובן לזכור, כי הענישה היא אינדיווידואלית ולעולם תלוית נסיבות המעשה והעושה. היא נתפרת למידותיו של הנאשם, על פי נתוניו ומותווית גם על פי שיקולים רחבים וכלליים יותר (ור' לדוגמה בהקשר זה את ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 438; וכן ע"פ 10444/06, ציון עייני נ' מדינת ישראל, ניתן בתאריך 25/4/07). משכך, אין מקום לפעול על פי "סרגלים" ו"תעריפים" שכן בסופו של דבר, לצד שיקולי ההרתעה והגמול יש לשקול שיקולים נוספים וביניהם מידתיות ושיקום. בהקשר לעיל, לקחתי בחשבון כי הנאשם מעולם לא ריצה מאסר כלשהו, גם לא בעבודות שירות, ולא בנקל ישלח בהמ"ש נאשם שכזה לתקופת מאסר ראשונה (והשווה עם ע"פ 11940/05 חאג' יחיא נ' מ"י, ניתן בתאריך 22/2/2006) כמו כן, התחשבתי בתקופה אותה ריצה הנאשם במעצר בית מלא (ור' בנדון את ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון , פ"ד נג(3) 1 וע"פ 1626/91 אברהם דקה נ' מדינת ישראל , מה(5) 76).

סוף דבר, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים.

הנאשם ירצה את תקופת המאסר בפועל בעבודות שירות במשטרת חיפה מרחב חיפה – חוף, וזאת על פי התנאים שפורטו בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מהתאריכים 15/3/11 ו-12/6/11.

תחילת ריצוי עבודות השירות בתאריך 7/8/10

הנאשם יתייצב במועד לעיל, בשעה 08:00, במפקדת גוש צפון של שב"ס בבית סוהר חרמון.

תשומת לב הנאשם ובא כוחו לאמור בס' 4.2 לחוות דעת הממונה מתאריך 12/6/11, כי על הנאשם לעבור בדיקה רפואית עדכנית (משום הזמן שחלף מאז שנבדק על ידי רופא שב"ס), וזאת עד לתאריך 15/7/11.

מובהר בזאת לנאשם, שעליו לדווח לממונה על עבודות שירות, על כל שינוי בכתובת מגוריו, במספרי הטלפון שלו או בשינוי במצבו הבריאותי. עליו לעמוד בכל תנאי הפיקוח, ביקורות פתע וכל הפרה של עבודות שירות, עשויה להביא להפסקה מינהלית ולריצוי יתרת העונש במאסר ממש.

כמו כן, במידה ועפ"י החלטת הממונה על עבודות שירות, במהלך ריצוי עונשו של הנאשם, יועבר הנאשם למקום עבודה אחר מהמפורט בגזר הדין, יועסק הנאשם עפ"י שעות העבודה הנהוגות במקום העבודה החדש.

מאסר על תנאי של 3 חודשים, למשך 3 שנים מיום גזר הדין, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; ומאסר על תנאי של 6 חודשים, למשך 3 שנים מיום גזר הדין, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ₪, וזאת עד לתאריך 1/12/2011.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

על המזכירות להמציא את העתק פסק הדין לממונה על עבודות שירות.