מדינת ישראל נ' פארס(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 43580-10-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 380 + 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 26/10/11, במהלכו איים המשיב על אשתו, הגב' אנואר פארס (להלן: "המתלוננת"), באומרו לה "אם לא תחזרי בתשובה אני ארביץ לך" ובהמשך הכה אותה בפניה באמצעות ידיו וכתוצאה מכך נגרמו לה נפיחות והמטומה באזור עינה השמאלית. כל זאת לאור סירובה של המתלוננת לחזור בתשובה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 43580-10-11.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). על פי הוראות סעיף זה, הסמכות להורות על מעצר של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לבית המשפט, רק בהתקיים שני תנאי מצטברים והם:

א.שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

ב.שישנה עילת מעצר.

3.הבה נבדוק, להלן, האם במקרה שבפניי ישנן ראיות לכאורה והאם ישנה עילת מעצר.

א.אשר לקיומן של ראיות לכאורה – עיינתי בעדויות ובשאר הראיות המצויות בתיק החקירה ונחה דעתי שיש בנמצא ראיות לכאורה. אמנם בכל הקשור לאירוע מיום 26/10/11 יש בפנינו גרסה מול גרסה, אולם יש לזכור שבשלב זה, של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין זה מתפקידו של ביהמ"ש להכריע בין הגרסאות. די בכך שישנה גרסת המתלוננת, שאם תתקבל כאמינה ע"י המותב שידון בתיק הפלילי, יהיה בה כדי להביא להרשעתו של המשיב. ראוי גם לציין שגרסת המתלוננת נתמכת לכאורה בעובדה שעל פניה התגלו סימני חבלה, כפי שרואים בתמונות שצולמה וכפי שמצוין ע"י החוקרת איילה סאסאו בהודעה אותה גבתה מהמתלוננת ביום 26/10/11. לטעמי יש גם בפתק שהשאירה המתלוננת למשיב, עת עזבה את הבית, בו כתבה (כפי שהדבר תורגם מערבית ע"י רס"מ אומימה גרזוזי) "סליחה, מצטערת מאוד, לא אוכל להחזיק מעמד יותר ולא תהיה לי אופציה שאני חוזרת לזוהדי. אני הולכת למשטרה", כדי לתמוך, לכאורה, בגרסתה.

בטיעוניו להעדרן של ראיות לכאורה, טרח הסניגור לציין כי כב' השופט זיאד סלאח, שדן בהארכת מעצרו של המשיב, עיין בחומר החקירה "עיון רב" ולא מצא אפילו את קיומו של חשד סביר, אולם הסניגור לא דייק בדבריו. כב' השופט זיאד סלאח לא קבע בהחלטתו שלא קיים יסוד סביר לחשד. כל שקבע הוא שאין מסוכנות, לאור העובדה שהמתלוננת עזבה את הבית ואין חשש לשיבוש הליכי חקירה ולכן הורה לשחררו בתנאים, לרבות מעצר בית למשך 4 ימים. אילו היה בדעה שלא מתקיים יסוד סביר לחשד, היה משחרר את המשיב ללא תנאים. מעבר לכך, על החלטת השחרור הוגש ערר, וערכאת הערעור ציינה באופן מפורש כי "תיק החקירה מעלה חשד סביר שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו".

ב.אשר לקיומה של עילת מעצר – עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א) (1) לחוק המעצרים. לאור העובדה שהמשיב מואשם בביצוע עבירות אלמ"ב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים, ישנה חזקה כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כעילת המסוכנות. אמנם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אולם סבורני כי בנסיבות המקרה שבפניי, כאשר עפ"י גרסת המתלוננת אין זו הפעם הראשונה שהמשיב תוקף אותה, כאשר הרקע, לכאורה, לביצוע העבירות הוא סירובה של המתלוננת לחזור בתשובה וכאשר המשיב עצמו מודה כי הוא "מקנא עליה" וכי הוא חושד בה, משום שרואה בנייד שלה מספר זר, לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה.

4.בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, אין להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים גם אם יש עילת מעצר ויש ראיות לכאורה, אם "... ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". סעיף זה מטיל בעצם חובה על בית המשפט לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר ראויה. רק אם מתברר לביהמ"ש, לאחר בדיקה, שאין בנמצא חלופת מעצר ראויה, היינו כזו שתבטיח את השגת מטרת המעצר, יורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים.

אמנם כפי שקבעתי לעיל, עילת המעצר הקיימת במקרה שבפניי הינה עילת המסוכנות, אולם אין חולקין שהמשיב אינו מהווה סכנה לכולי עלמא, אלא רק למתלוננת. לכן ניתן, לכאורה, לאיין את מסוכנותו ע"י הרחקתו של המשיב למרחק בטוח מהמתלוננת, בפיקוחם של מפקחים ראויים.

הסניגור הציע, כחלופת מעצר, לשחרר את המשיב בערובה של שני ערבים או לחלופה אחרת שתיראה לבית המשפט.

ברור על פניו ששחרור בערובה של שני ערבים, אינו חלופה ראויה. אני סבור כי כדי לבדוק האם יש בנמצא "חלופה אחרת", ראויה, כפי שהציע הסניגור, מן הראוי להיעזר בשרות המבחן.

אשר על כן, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר.

נדחה להמשך, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 4/12/11, שעה 12:30.

יש לזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

ניתנה והודעה היום ה' חשון תשע"ב, 02/11/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא