מדינת ישראל נ' עתיק(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטתו של בימ"ש השלום ברמלה (כב' השופט ד"ר קובו) מיום 04/01/10 במ"ת 8976/11/09 אשר דחה את בקשת העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים והורה על שחרורו למעצר בית ואיזוק אלקטרוני ולצד זה, התחייבויות כספיות.

נגד המשיב צעיר כבן 22, הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 72.65 גרם בביתו בלוד.

במקביל להגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצר עד תום ההליכים.

בדיון בבימ"ש קמא לא הייתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר והדיון התמקד בשאלת השחרור לחלופת מעצר כאשר ב"כ המשיב עתר לשחרור כאמור וב"כ העוררת התנגדה לשחרור.

בדיון בבימ"ש קמא הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן.

שירות המבחן מציין בתסקירים גילו הצעיר של המשיב והעדר עבר פלילי. הוא מתייחס גם למצוקה של המשיב בה מצוי המשיב במהלך שהייתו בכלא.

שירות המבחן התרשם כי תחת השגחה צמודה במעצר בית ניתן לאיין מסוכנותו של המשיב ויש לשקול שחרורו לחלופה המוצעת.

בסופו של יום קיבל בימ"ש קמא את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו למעצר בית בבית דודיו במודיעין בפיקוח הדודים ופיקוח נוסף של האם, איזוק אלקטרוני, הפקדת מזומנים בסך 10,000 ₪, התחייבות עצמית ושלוש ערבויות צד ג' בסך 20,000 ₪ כל אחת.

על החלטה זו של בימ"ש קמא נסב הערר שבפני.

העוררת טוענת כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן שכן, מדובר בעבירה המקימה חזקת מסוכנות וההלכה הנוהגת בעבירות כגון אלה היא, כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים והעדר עבר פלילי וגיל צעיר אינם בבחינת שיקולים חריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר.

ב"כ העוררת חזר על נימוקי הערר גם בדיון שבפני ותמך בקשתו בפסיקה.

ב"כ המשיב מתנגד לקבלת הערר.

לטעמו, לא שגה בימ"ש קמא כאשר הורה על שחרורו של המשיב. החלטת בימ"ש קמא נסמכת בתסקירי שירות המבחן, בימ"ש קמא התרשם מהחלופה המוצעת ומהערבים המוצעים ולפיכך, אין לומר כי נפלה שגגה בהחלטתו של בימ"ש קמא המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות המקרה ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, ולא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

אכן עבירת הסמים המיוחסת למשיב מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בסעיף 21 לחוק המעצרים וההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זו ולהצדיק חלופת מעצר.

עם זאת, מחוייב בית המשפט בכל מקרה הבא בפניו ליתן דעתו לשאלה האם בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה תוך פגיעה פחותה בחירותו של נאשם.

במקרה שלפנינו, אכן קיימות נסיבות אישיות חריגות, העדר עבר פלילי וגיל צעיר.

אין להבין מכך כי בכל מקרה בהן מתקיימות נסיבות אלה, יש להורות על שחרור בחלופת מעצר.

במקרה שלפנינו, ביהמ"ש קמא לא עשה מלאכתו קלה והורה על קבלת תסקיר מעצר ובהמשך, הורה על קבלת תסקיר משלים.