מדינת ישראל נ' ערבאס(עציר)

החלטה

ביום 16/3/10 הוגש נגד הנאשם ונגד אחרת כתב אישום לבית המשפט. לנאשם יוחסו בכתב האישום עבירות של נהיגה בגילופין, תקיפת שוטר, איומים, העלבת עובד ציבור ועוד.

מלכתחילה עתרה התביעה למעצרו עד תום ההליכים של הנאשם.

לאחר קבלת מספר תסקירים של שירות המבחן הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית בפיקוחם של שני מפקחים ובפיקוח אלקטרוני.הגם שהנאשם עשה מצידו כל שהתבקש לקראת התקנת הפיקוח האלקטרוני זה לא הותקן משום מה ובשלב מסויים אף ביקשו שני המפקחים לפטור אותם מפיקוח. במצב דברים זה, הכין שירות המבחן תסקיר נוסף והמליץ בנסיבות שנוצרו כי הנאשם יושם בפיקוחו של מי שתחילה סברו שלא יכול לשמש כחלופה.

בהחלטה מיום 19/8/10 הוחלט כי הנאשם ישהה במעצר בית בביתו של ראבי עבד אל סאלם בג'לג'וליה ולצורך כך חתם ראבי עבד אל סאלם, אשר מונה כמפקח על הנאשם על ערבות צד ג' בסך של 15,000 ₪.

ביום 6/12/11 לאחר שהנאשם הודה במסגרת התיק העיקרי, הותרה יציאתו לעבודה בימים א-ו בין השעות 7.00 – 18.00 במקום עבודה מסויים.

ביום 21/1/11 בשעה 00.42 נעצר הנאשם בבת ים כשהוא נמצא יחד עם אחרים ומדיף ממנו ריח חזק של אלכוהול, כאשר הוא אמור היה להיות אותה עת במעצר בית בביתו של ראבי עבד אל סאלם בג'לג'וליה, כמפורט לעיל.

בשל כך, עתרה התביעה בבקשה עליון מחדש במעצרו למעצרו עד תום ההליכים ואכן הוחלט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו.

כמו כן עתרה התביעה לחילוט הערבויות שניתנו בעניינו של הנאשם עד הוחלט על שחרורו בתנאים מגבילים.

התביעה ציינה כי הנאשם הפר הפרה בוטה את התנאים המגבילים שהוטלו עליו ועל כן יש לבצע את החילוט המבוקש.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם אכן הפר את התנאים ואף הודה בכך וכי בא על עונשו בעצם מעצרו עד התום ההליכים. ההליך העיקרי בעניינו עתיד להסתיים בחודש מרץ והוא עתר כי אף בקשה זו תידון במסגרת ההליך העיקרי.

הערב – ראבי עבד אל סאלם אף הוא זומן אל בית המשפט והובהרה לו בקשת התביעה בעניינו. הערב מודע לה ומשנתבקש להתייחס לבקשה זו ציין כי הוא מודע לכך כי הנאשם הפר את התנאים וכי הוא לא פיקח עליו וכי אין לו מה לומר לעניין בקשתה של התביעה.

כלל ידוע הוא כי משמשוחרר נאשם בתנאים מגבילים, הרי שמוטלות ערבויות והפקדות על מנת להוות גורם מרתיע לשמירה על התנאים המגבילים. זוהי הסנקציה התלויה ועומדת מעל הנאשם ומעל מפקחיו וערביו על מנת שיקיים את התנאים המגבילים ועל מנת שהם הערבים – המפקחים יפקחו עליו היטב בכך, שלולא כן יחולטו הערבויות וההפקדות.

אי חילוט הערבויות והפיכת הוראות אלה לאות מתה יהפוך הליך זה של שחרור בתנאים מגבילים להליך אשר אין בו גורם מרתיע כלשהו ולמעשה, להליך חסר תועלת.

מטרת הטלת הערבות היא הצהרת כוונות של הנאשם ושל הערב כי הם נוטלים על עצמם אחריות, זה בשמירת ההוראות ביהמ"ש על התנאים המגבילים שהוטלו עליו והאחר בפיקוח עליו וכי הם מתחייבים לעשות כן, כנגד חתימתם על התחייבות לשלם סכומי כסף בלתי מבוטלים אם יפרו את הוראות בית המשפט. ברי כי מדובר בהתחייבויות רציניות אשר אינן נאמרות מן הפה ולחוץ ואשר יש להבהיר כי אינן נעשות ונחתמות אך ורק על מנת להביא לשחרורו של הנאשם אותה עת.

משמעותן התחייבות משמעותית ואמיתית והפרת ההתחייבות – השלכותיה קשות ומשמעותיות אף הן.

עוד יש לזכור כי להליך זה של חילוט הערבויות יש אינטרס ציבורי נוסף והוא האינטרס ההרתעתי על מנת שידעו נאשמים ומפקחים כי אין להפר תנאים וכי כל מקום בו יופרו התנאים – תופעל הסנקציה.

בבש"פ 6071/07 עאבדין נ. מ"י, קבע ביהמ"ש העליון כי משהפר נאשם את התנאים ביודעין ובאופן בוטה ומשמדובר בהפרה חמורה המצדיקה את חילוט הערבון, הרי שאין בנסיבות אישיות וכיו"ב, כדי לגבור על האינטרס הציבורי של קיום התנאים עליהם הורה בית המשפט ושמירה על כוחם ההרתעתי של תנאי חלופות המעצר.

בבש"פ 5051/09 שניידר נ. מ"י קבע ביהמ"ש העליון: "מטרתה של ערבות, כאשר זו נקבעת כתנאי לשחרור, היא להוות גורם מרתיע מפני הפרת תנאי השחרור, כל משמעותה של הערבות היא שאם יופרו תנאי השחרור תשמש הערבות סנקציה על ההפרה, על כן חילוט הערבות לאחר הפרת תנאי השחרור הוא צעד אשר ככלל, מתחייב מעצם מהותה של הערבות".

בבש"פ 10535/05 אבו דין נ. מ"י, קבע ביהמ"ש העליון: "מטרת הפקדת הערבות היא בראש ובראשונה להרתיע את הנאשם מפני הפרת תנאי השחרור. לשם יעילות ההרתעה, שומה על בית המשפט לחלט את הערבות, כולה או חלקה, לטובת אוצר המדינה, במקרה בו מופרים תנאי השחרור. אכן לבית המשפט נתונה סמכות להורות על חילוט חלקי של הערובה... סכום החילוט עליו מחליט בית המשפט נקבע בהתחשב במהות האישומים כנגד הנאשם ובאופי הפרת התנאי השחרור על ידו".