מדינת ישראל נ' עמרן(עציר) ואח'

נוכחים:

באת כח המבקשת: עו"ד נאלה גני

המשיב 1 ובאת כוחו עו"ד פרידמן

המשיב 2 ובא כוחו עו"ד שרון קינן

החלטה

1.נגד המשיבים הוגש כתב אישום, הכולל מספר אישומים. האישום העיקרי בכתב האישום, האישום הראשון, מייחס להם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות וניסיון חבלה במזיד ברכב.

למשיבים 1 ו-3 יוחסה גם עבירת שיבוש מהלכי משפט. מלבד זאת, יוחסה למשיב 1 בלבד עבירת איומים, ואילו למשיב 2 יוחסה עבירת הפרת הוראה חוקית.

2.בד בבד הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם של משיבים 1 ו-2 (להלן – המשיבים) עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

לגבי משיב 3 – הוא שוחרר קודם לכן בתנאים מגבילים, בהחלטת כב' השופטת ת' בר-אשר צבן מיום 15.5.12. לפיכך, בבקשתה עותרת המבקשת להחלת התנאים המגבילים את שחרורו מכאן ועד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

פירוט האישומים

3.על פי הנטען באישום הראשון, ביום 26.4.12, בשעה 23:30 לערך, בישוב בית אריה, תקפו המשיבים בצוותא שלושה אחרים – את אדם אביבי, בן גולדשטיין וטל טאנג'י, במכות חזקות בכל חלקי גופם, וגרמו להם חבלות של ממש.

פירוט האירועים בכתב האישום הוא כדלהלן: נטען, כי המשיבים ידו אבנים לעבר מכוניתה של אחת – הדר חנוך, ולעבר מכוניתו של טאנג'י. כמו כן נטען, כי המשיבים השליכו לעבר אביבי אבן, שפגעה בראשו, בעת שהיה רכוב על אופנועו. כתוצאה מכך נפל אביבי מהאופנוע ונחבל בראשו. עוד נטען, כי המשיבים הטיחו את ראשו של גולדשטיין מספר פעמים בדופן תחנת האוטובוס במקום.

4.באישום השני מואשם משיב 1 בלבד, כי ביום 27.4.12, איים בפגיעה שלא כדין בגופו של אביבי, בכך שאמר לו: "אתה מת. אתה לא תיכנס עוד לישוב. את יודע שנגמר ואני אשבור אותך". בשל כך מיוחסת לו עבירת איומים.

5.באישום השלישי נטען, כי ביום 8.5.12, בפיצריה בבית אריה, פנו משיבים 1 ו-3 לגולדשטיין והורו לו למסור בהודעתו במשטרה, כי בזמן התרחשות האירוע המתואר באישום הראשון, הוא היה שיכור ולא ראה דבר. על כך מיוחסת לשניהם עבירת שיבוש מהלכי משפט.

6.באישום הרביעי מיוחסת למשיב 2 עבירת הפרת הוראה חוקית. זאת – בשל העובדה, שבמעשיו המתוארים באישום הראשון, הפר את החלטת בית המשפט בת"פ 11-08-30777 (כב' השופטת ח' לומפ), מיום 18.3.12, אשר במסגרתה נקבע כי בימים א'-ה' עליו להימצא במעצר בית בין השעות 6:00-20:00.

טענות המשיבים

7.ב"כ משיבים 1 ו-2 טענו להעדר ראיות לכאורה ביחס לעבירות המיוחסות להם באישום הראשון, ולחילופין טענו, כי ככל שאכן מתקיימות ראיות לכאורה, הרי שבשל חולשתן אין הצדקה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים ויש להסתפק בחלופת מעצר.

עיקר טענותיהם לגבי חומר הראיות הינו בנוגע להגדרת המעשים כתקיפה, ולפי טענתם מדובר בתגרה שבה כל המעורבים נטלו חלק באופן שווה, ולכן אין זה הוגן להעמיד לדין את המשיבים בלבד, וכל שכן, בנסיבות העניין, אין זה הוגן להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם, בשעה שחבריהם המותקפים, כביכול, יוכלו להמשיך בחייהם באין מפריע בלי שתתקבל כל החלטה המגבילה את חירותם.

עוד טענו ב"כ המשיבים בנוגע לזיהוים של המשיבים כמבצעי העבירות, כאשר לעניין זה הפנו לסתירות בגרסאות שמסרו העדים במשטרה וכן לעובדה שהעדות העיקרית המפלילה את המשיבים, שעליה ביססה המבקשת את זיהוים של המשיבים כמבצעי העבירות, נסמכת על עדות שמיעה.

בנוסף, העלו ב"כ המשיבים טענות מטענות שונות בנוגע למחדלים חקירתיים כאלה ואחרים, ובעיקר טענו, כי לא נעשה ניסיון אמיתי במסגרת החקירה לברר כיצד בדיוק התרחש האירוע, המובא באישום הראשון, ומה היה הרקע לדברים.