מדינת ישראל נ' עמרם(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירות של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין], שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב) יחד עם סעיף 379 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2כתב-האישום המתוקן מתאר אירוע מתמשך שהתרחש ביום 7.2.12, אשר החל עם חזרתו של הנאשם לביתו בלוויית בת-זוגו (להלן: המתלוננת) בשעה 2:00 לפנות בוקר, לאחר שהנאשם שתה משקאות אלכוהוליים באירוע משפחתי. המתלוננת, אשר חששה פן הנאשם ירע לה בעקבות שתיית האלכוהול, לא נעתרה לבקשתו להיכנס למיטתם ונשארה בסלון הבית. בהמשך, יצאה המתלוננת מהבית, ופנתה לאחיו של הנאשם (להלן: המתלונן), אשר מתגורר בשכנות אליהם, בבקשה שילון בביתם לאור חששה מהנאשם, וכך אכן אירע. כעבור שעה קלה התעורר הנאשם וחזר לדרוש מהמתלוננת כי תיכנס לחדר השינה. המתלוננת סירבה, הנאשם קילל אותה וצעק לעברה, ובתגובה – המתלוננת צעקה והעירה את המתלונן תוך שברחה לביתו. המתלונן ניסה להרגיע את הנאשם, אך הנאשם צעק עליו, קילל אותו – וכן זרק לעברו מכשיר טלויזיה, תקף אותו באגרופים – והכל בעוד המתלונן מנסה למנוע ממנו לצאת ולרדוף אחרי המתלוננת. מיד לאחר מכן, יצא הנאשם מביתו לבית המתלונן, זרק לעבר חלון בית המתלונן אבנים משתלבות ושבר את תריסי וזכוכית החלון. בעוד המתלונן מנסה למנוע מהנאשם את הכניסה לביתו תוך שציין כי ילדיו ישנים בבית, זרק הנאשם אבן לעבר המתלונן אשר פגעה ברגלו, ואיים כי "יחסל את כולם". בשלב זה, המתלוננת ברחה מהמקום, ובאותה העת נכנס הנאשם לבית המתלונן דרך החלון השבור ותקף את זוגתו של המתלונן (להלן: מתלוננת 2) בראשה, בפניה וברגל. הנאשם החל לחפש את המתלוננת בחדרי בית המתלונן, נכנס לחדר השינה של הילדים, אשר התעוררו בשל המהומה – שם היכה בבנם של המתלונן והמתלוננת 2 יליד 23.9.04 (להלן: הקטין) באמצעות אגרוף לראשו וגרם לו לנפיחות.

משלא מצא את המתלוננת בבית המתלונן, עזב הנאשם את המקום.

3.במסגרת ההסדר החלקי, הוסכם על שליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר לצורך בחינת תוכנית שיקום מחוץ לכתלי בית-הסוהר, כשהטיעון לעונש יהיה תלוי תסקיר: במידה והתסקיר ימליץ על הליך טיפולי, תעתור התביעה לעונש מאסר שלא יעלה על 18 חודשים (ואולי פחות מכך בהתאם לתוכנית שתוצג בתסקיר); בהעדר המלצה להליך טיפולי, הטיעון לעונש יהיה פתוח.

4.ייאמר, כי הוגשו מספר תסקירים לאחר בדיקת מגוון אופציות טיפוליות – אך בסופו של יום, אין המלצה בעניינו של הנאשם.

מהתסקירים למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם יליד 1973, שהינו בן למשפחה רב-בעייתית, גרוש, אב לארבעה ילדים, שלושה מהם ילדי המתלוננת, עימה חי. מאז נשירתו מהלימודים לאחר 10 שנות לימוד הסתבך בפלילים – בתחילה בעבירות רכוש. גויס לצבא, אך שוחרר בשל אי-התאמה. לאחר שחרורו עבד עם אחיו בשוק, ובמקביל החל להשתמש בסמים מסוג חשיש תוך שהמשיך להסתבך בפלילים. ביוני 2005 נדון ל – 20 חודשי מאסר בפועל בבית-המשפט המחוזי, ולאחר שחרורו החל לעבוד בתחום השיפוצים, בו עבד גם קודם למעצרו הנוכחי.

שירות המבחן התרשם ממערכת יחסים בעייתית בין בני הזוג, המאופיינת, בין השאר, בחוסר יציבות וקושי להיפרד.

הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה – כשלטענתו היה שתוי לאחר ששתה כמויות אלכוהול גדולות. עם זאת, כבר מתחילת הקשר עם שירות המבחן, שלל קיומה של בעיית שתייה, אך הביע רצון לטיפול בתחום של אלימות זוגית.

על רקע התרשמות שירות המבחן כי הנאשם סובל מבעיית שתייה המחריפה את מצבו ועומדת, בין השאר, ברקע התנהגותו האלימה – ולמרות העמדה האמביוולנטית של הנאשם - נבדקה האופציה לשלב את הנאשם בקהילה סגורה "הדרך". להתרשמות הגורמים המטפלים במקום, הנאשם אינו מכור אלא סובל משימוש לרעה באלכוהול ולכן אינו מתאים למסגרתם. עוד להתרשמותם, סובל הוא מבעיה של סף גירוי נמוך וקושי בשליטה בכעסים – ובהתאם, נבדקה אפשרות שילובו של הנאשם ב"בית נועם". במהלך הראיון התרשמו מאדם בעל אישיות אלימה – כללית וזוגית - אשר סובל מבעיה של שליטה בכעסים, המכחיש תלותו באלכוהול ונוטה לצמצם קשייו בתחום זה. גם אם מילולית הביע רצון לטיפול, הרי שבפועל הכחיש וצמצם בעיותיו – הן בתחום השימוש באלכוהול, הן בתחום השליטה בכעסים – ועל כן, לא נמצא מתאים לטיפול במסגרתם. לאחר ראיון זה, עמד קצין המבחן על הערכתו כי לאור מורכבות בעיותיו ותפקודו הבלתי יציב של הנאשם לאורך שנים, זקוק הוא למסגרת טיפולית אינטנסיבית וסגורה; עם זאת, במהלך הראיונות עימו במסגרות הטיפול אליהן הופנה, הכחיש וצמצם את קשייו, כשהתנהלותו זו הקשתה על המסגרות לקבלו.

למרות זאת, הדיון נדחה שוב על-מנת לאפשר לקצין המבחן לגבש המלצותיו הסופיות לאחר פגישה עם הנאשם בבית המעצר והובאה בפניו (בשנית) אופציה להשתלב במסגרת טיפולית סגורה לטיפול בגברים אלימים. הנאשם סירב על רקע תפיסתו כי נמצא תקופה ממושכת במעצר, אשר לטעמו סייעה לו להפיק את הלקחים המתאימים ואינו זקוק לטיפול אינטנסיבי במסגרת סגורה.

על רקע השתלשלות עניינים זו ולאחר תקופת אבחון ממושכת בחסות שירות המבחן, נמנע קצין המבחן מהמלצה כלשהי בעניינו.

5.במסגרת ראיות לעונש, הגיש בא-כוח המאשימה את גליון הר.פ. של הנאשם (ת/1) – ממנו עולה כי לחובתו של הנאשם 16 הרשעות קודמות החל משנת 1991 בעבירות רכוש, עבירות כלפי שוטרים, עבירות אלימות – לרבות כלפי בת-זוג , ועבירות סמים, כאשר עד שנת 2005 ריצה 4 מאסרים בפועל קצרים. בשנת 2005 נדון בבית-המשפט המחוזי למאסר בפועל של 20 חודשים בגין ביצוע עבירות הצתה, תקיפת בת-זוג, איומים, הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר.

עוד הגיש אסופת תמונות (ת/1), על-מנת להמחיש את החבלות שגרם ואת ההרס בבית המתלונן והמתלוננת2.

6.מטעם הנאשם הובאו מספר עדים לעונש.

ראשון העיד מר שלמה ינאי, סגן ממלא מקום ראש המועצה המקומית בתל-מונד. תיאר את הסביבה המשפחתית של הנאשם, מסר את הערכתו כי הנאשם הפיק את לקחו מהשהייה הממושכת במאסר. עוד הוסיף, כי בעקבות פניית המשפחה אליו, בדק אפשרות לשלבו בגמילה במסגרת יומית בחדרה ויעשה ככל יכולתו לסייע בנושא זה.

אחריו העידה המתלוננת, בת-זוגו של הנאשם. תיארה כי היא עצמה מצויה בהליך טיפולי, והנאשם הביע רצון מילולי להצטרף אליה. עוד תיארה את החרטה שהביע בפניה ואת געגועי הילדים אליו.

העיד גם אחיו של הנאשם – המתלונן הנוסף. תיאר את הרצון הקיים לשיקום התא המשפחתי, חזר על דבריו של הנאשם בפניו כי מעוניין בשיקום ויזכה לתמיכת בני משפחתו המורחבת וכי סלח לו.

אחרון העיד מעסיקו של הנאשם, מר עופר גפני, אשר מסר כי יחזור ויעסיקו עם שחרורו.

7.ב"כ המאשימה הרחיב ותיאר את מה שכינה "מסע אימים" של הנאשם, אשר השתרע בין ביתו לבית אחיו תוך תקיפתו וזריקת טלויזיה ואבן לעברו, תקיפת גיסתו – ולבסוף תקיפת אחיינו בין השבע וחצי שנים תוך גרימת נזק לרכוש. המדובר לטעמו בפגיעה מוחשית בערך המוגן של הזכות לחיים ולשלמות גופנית ובזכות הקניין של כל המתלוננים. מעבר לנזק הפיסי שנגרם לקטין, סבור הוא כי יש ליתן ביטוי גם לנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מההתפרצות האלימה של דוד. כן הדגיש, כי כל האירוע החל מנקיטת עמדה לגטימית של המתלוננת אך הסתיים בפגיעה של הקרובים לנאשם אשר אין להם קשר לאותו שיג ושיח.