מדינת ישראל נ' עמרו(עציר)

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של ניסיון לגניבת רכב, החזקת מכשירי פריצה ושהייה בישראל בניגוד לחוק, כל זאת על רקע ניסיון לגניבת רכב שהתרחש במבשרת ציון ביום 15.12.10 לפנות בוקר. המשיב כופר בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות, למעט העבירה של השהייה בישראל בניגוד לחוק.

מדו"ח הפעולה עולה כי השוטרים שהגיעו למקום ראו אדם היוצא מהרכב ולאחר מכן אדם נוסף היוצא מדלת הנהג ונמלט לאותו כיון אליו ברח האדם ראשון. עורך הדו"ח והמתנדב דלקו אחרי החשוד השני, הוא המשיב, ועצרו אותו. בדיקה של הרכב העלתה כי הסוויץ' פורק וחוברו לו חוטים שונים, כפי שעולה מדו"ח הפעולה ומהמזכר שכותרתו "דו"ח תפיסה וסימון". ברכב נמצאו כלי פריצה רבים (מברגים, לום, ג'פקה, חוטים, מפתחות, פליירים, סכין חיתוך וכפפות – ערכה שלמה לפריצת רכבים). בהודעה שמסר המתנדב הוא הבהיר כי האדם שנעצר יצא מדלת הנהג (שורות 19-20 להודעתו).

ב"כ המשיב טוען כי קיימת סתירה בין התיאור בדו"ח הפעולה לפיו ברח המשיב מדלת פתוחה לבין האמור בשורה 4 להודעת המתנדב לפיה סגר המשיב את הדלת. לכאורה אין כל סתירה בין יציאה מדלת פתוחה לבין העובדה שמאן דהוא סגר את הדלת לאחר שיצא ממנה, אולם אף אם הייתה קיימת סתירה כלשהי בין התיאורים שנערכו ע"י השוטרים זמן קצר ביותר לאחר המעצר, לא היה מקום להעניק לה משקל בשלב זה של הדברים. כידוע במסגרת הליכי המעצר אין להתחשב בספירות בין סתירות בין גרסאות או בטענות הנוגעות למהימנות העדים, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין (ראו לדוגמא בש"פ 6982/10 אביב נ' מדינת ישראל, מיום 6.10.10).

מאחר והמשיב נתפס לאחר שיצא מדלת הנהג של רכב שנמצאו בו סימני פריצה גלויים, הרי שקיימות ראיות ישירות הקושרות אותו למעשה, ולכל הפחות ניתן לומר כי מדובר בראיות נסיבתיות בעלות עוצמה רבה שדי בהן כדי להביא לסיכוי משמעותי של הרשעה במסגרת ההליך העיקרי (השוו בש"פ 7051/10 עמר נ' מדינת ישראל , מיום 13.10.10). ממילא יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע כל העבירות ע"י המשיב.

המשיב הוא תושב שטחים, דבר שיש בו כדי להביא למסקנה כי מתקיימת בעניינו עילת המעצר שעניינה בהימלטות מאיימת הדין. העבירה של ניסיון לגניבת רכב, ובפרט כאשר זו נעברת בחבורה ומקימה לפיכך את התנאים שנקבעו בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פד נב(4) 268 (1998), מקימה אף היא עילת מעצר. לענין זה יש לזכור כי אם יקבע בית המשפט שעילה זו אינה קמה כבר בעת ביצוע העבירה הראשונה הרי ש"יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות" (בש"פ 45/10 מסארווה נ' מדינת ישראל , מיום 8.1.10). אומנם, לא כל עבירה המבוצעת ע"י תושב שטחים מקימה עילת מעצר, וניתן להורות על שחרור במקרים מתאימים (לבד מהאסמכתאות הנזכרות בבקשה שהגישה המבקשת ראו גם בש"פ 7055/09 אבו עיד נ' מדינת ישראל , מיום 21.9.09). עם זאת, כאשר מדובר בביצוע עבירות רכוש שלו נוספה הימלטות מכוחות המשטרה, הרי שיש בכך כדי ללמד על כך שאימת החוק אינה שורה על המשיב, ויש בכך כדי להביא למסקנה שכל חלופה לא תצלח (בש"פ 9234/10 קורעאן נ' מדינת ישראל, מיום 26.4.10).

בנסיבות אלה, כאשר המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו לאחר מה שנראה כהכנה מדוקדקת והצטיידות בכלי פריצה רבים, כל זאת כאשר הוא שוהה בישראל שלא כדין, ולאחר שנמלט מכוחות המשטרה, המסקנה היא שאין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו.

לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"ג טבת תשע"א, 20/12/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: