מדינת ישראל נ' עמרו(עציר) ואח'

גזר דין

נתוני רקע:

העבירות בהן הודו הנאשמים

הנאשמים 1-3 הורשעו במסגרת הסדר טיעון, על פי כתב אישום מתוקן, לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה. יוקדם ויוער כי בעת ההודעה על הסדר הטיעון, ובטרם ההרשעה, בית המשפט שאל את הנאשמים לגבי האישומים, פרט פרט. במהלך שאלות אלה, נמנעו הנאשמים מלהודות בחלק מעובדות כתב האישום המתוקן, התובעת הסכימה להסתפק בהודיות החלקיות. לפיכך, לגבי חלק מהאישומים, פרטי העובדות בהם הורשעו הנאשמים אינם בדיוק לפי האמור בכתב האישום המתוקן, אלא בנוסח המרוכך בו הודו בבית המשפט. אף כי המעשים מקיימים את סעיפי העבירה שבכתב האישום. להלן יפורטו העובדות בהן הודו הנאשמים.

האישום הראשון מיוחס לכלל הנאשמים, והנאשמים הודו בו ללא סייג. עולה ממנו, כי בתאריך 26.10.11 קשרו הנאשמים קשר להתפרץ לדירתה של קשישה כבת 80 (להלן: "המתלוננת"). בשעה 23:00 הגיעו הנאשמים לדירת המתלוננת ופירקו את זכוכיות החלון. הנאשם 1 טיפס לחלון, קרע את הרשת, נכנס פנימה, פתח את דלת הסלון וכך הכניס לתוך הדירה את הנאשמים 2 ו-3 שהמתינו מחוצה לה. הנאשמים 1 ו-2 חיפשו אחר רכוש בחדר השינה, בעוד הנאשם 3 תצפת על המתלוננת, ששכבה אותה שעה על הספה בסלון, לבל תתעורר. בהמשך, נכנסו הנאשמים לסלון ובצוותא חדא, סגרו את עיני המתלוננת באמצעות ידם, סתמו את פיה, אחזוה בחוזקה, הסירו מידה בכוח 12 צמידי זהב ונמלטו מהמקום. הנאשם 1 מכר את הצמידים וקיבל בעבורם סך של כ-5,000 ₪, בו התחלקו הנאשמים. כתוצאה ממעשי הנאשמים המתלוננת נחבלה בידה השמאלית, חשה כאבים בשורש כף ידה ונמצאה נפיחות. היא נזקקה לטיפול רפואי וידה גובסה.

לגבי האישום השני, המיוחס לנאשמים 1 ו-2, הודו השניים בגרסה מרוככת. בתאריך 15.1.12 בסמוך לשעה 19:15 קשרו הנאשמים לגנוב טלפון נייד. אז הבחינו בקטינה שהלכה ביחד עם אמה ברחוב "טוביהו" בבאר שבע ואחזה בידה טלפון נייד. הנאשמים 1 ו-2 הלכו בצמידות אחד לשני וצעדו מול המתלוננת ואמה, אז תפס הנאשם 1 את המתלוננת בשתי ידיו, אחז בידה הימנית שהחזיקה בטלפון והוציאה מהכיס. המתלוננת ניסתה למשוך את ידה מהנאשם 1 וזה השתמש בכוח על מנת לאחוז בטלפון. הנאשם 2 היה עמו כל העת, לחזקו, אך הוא לא השתמש בכוח פיזי נגד המתלוננת או אמה. השניים נמלטו עם המכשיר.

מהאישום השלישי, המיוחס לנאשמים 1 ו-2, בו הודו הנאשמים ללא סייג, עולה, כי חמש דקות לאחר האמור באישום הקודם, צעדה אשה נוספת בעיר העתיקה בבאר שבע, הפעם ברחוב "הרצל", ואחזה בידה טלפון נייד תוך שהיא כותבת מסרון. אז, הגיח הנאשם 1 מאחוריה, תפס את הטלפון וחטף אותו מידה, כאשר הנאשם 2 עמו, אז נמלטו השניים עם המכשיר.

לגבי האישום הרביעי, המיוחס לנאשמים 1 ו-2, היו מספר הסתייגויות לגבי עוצמת האלימות שהופעלה כלפי שוטרים, וכמעט שהתפוצץ הסדר הטיעון על רקע זה. בסופו של דבר, הסכימה המדינה לנוסח מרוכך ביותר של מידת האלימות, ובכך הודו הנאשמים (עמ' 45). מהכרעת הדין עולה, כי בתאריך 16.1.12 נעצרו הנאשמים 1 ו-2 על ידי המשטרה והוכנסו לניידת. במהלך הנסיעה הנאשם 2 החל להשתולל על מנת להימלט מהניידת ותוך כדי השתוללות קיבל שוטר מכה מידו. אז, פתח את דלת הניידת וברח לעבר הרחוב. רק לאחר שהוזעקו כוחות תגבור נוספים, נתפס הנאשם 2 ונאזק. במקביל הנאשם 1, שנותר בניידת, החל להשתולל גם כן בתנועות ידיים על מנת להשתחרר, ואגב כך קיבל השוטר שאחז בו מכה.

מהאישום השביעי, המיוחס לנאשם 1 בלבד, עולה כי בתאריך 13.12.11 הבחין הנאשם באישה כבת 60, שענדה לצווארה שרשרת זהב עם שעון. הנאשם עקב אחר המתלוננת שנכנסה לבניין והמתינה להגעת המעלית. הנאשם נכנס אחריה, נעמד בפתח המעלית, תלש בכוח את השרשרת מצווארה, ששווייה כ-1,500 ₪ ונמלט מהמקום.

מהאישום השמיני, המיוחס לנאשם 1, עולה כי בין המועדים 5.12.11-7.12.11 הנאשם בצוותא חדא עם אדם אחר שברו את שמשת החלון של רכב מסוג "הונדה סיוויק", חיטטו במגרות הרכב ופתחו את תא המטען ומשלא מצאו דבר נמלטו מהמקום, בתשובה לאישום הסביר כי האזעקה פעלה ולכן ברח.

מהאישום התשיעי, ומהאישום העשירי, עולה כי הנאשמים 1 ו- 3 שהו שלא כדין בישראל בעת ביצוע העבירות הנ"ל. הוסכם כי גם נאשם 2 ביצע העבירות בעת שהייה בלתי חוקית, אך הוא נשפט בגין עבירה זו במסגרת בית המשפט הצבאי ולפיכך אינו נדון כאן בגין עבירה זו.

סיכומו של דבר, הנאשם 1 הורשע בשתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות, שוד, התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וכן לעוון, גניבה תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ואף במספר עבירות של שהייה בישראל שלא כדין. הנאשם 2 הורשע בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים קשירת קשר לפשע קשירת קשר לעוון, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ובריחה ממשמורת חוקית. הנאשם 3 הורשע בשוד בנסיבות מחמירות ובשהייה בישראל שלא כדין. כל זאת, בהתאם לסעיפים המפורטים בכתב האישום.

ראיות לעונש

ב"כ המאשימה ביקשה להגיש כראיות לעונש את גיליונות הרישום הפלילי של הנאשמים 1 ו-2 מבית המשפט הצבאי ביהודה והסנגורים התנגדו, על כך אדון בהמשך. כמו כן ביקשה להגיש את תסקיר נפגע עבירה המתייחס לאישום הראשון, ת/13 המתייחס לאישום 2, עדויות המתלוננות לגבי אישומים 1 ו-7 ופלטי "מערכת צוהר". יוער כבר עתה, כי בהחלטה מיום 1.1.13 נקבע כי, משלא נכתב בכתב האישום אודות היווצרות שבר בידה של המתלוננת שבאישום הראשון, יש להתעלם מאמרות של המתלוננת הסותרות את כתב האישום בהקשר זה. ב"כ הנאשם 1 ביקש להגיש את חוות הדעת הפסיכיאטרית של הנאשם 1 כראייה לעונש.

ת/13 – ראיון עם המתלוננת באישום השני.

עולה ממנו, כי המתלוננת, שהינה קטינה לא יצאה מהבית בעקבות האירוע במשך שבועיים בשל הפחד שתקף אותה בעקבות האירוע. כן תואר חשש ממסירת עדות בבית המשפט.

תסקיר נפגע עבירה – לגבי המתלוננת באישום הראשון

מפאת צנעת הפרט לא יפורטו הדברים שבתסקיר אלא באופן חלקי ובתמצית. המתלוננת כבת 81, נשואה ואם לעשרה ילדים, שכולם נשואים. על רקע הפגיעה נמצאה זכאית לעזרת מטפלת בביתה, ועוזרת זו התגוררה עמה כארבעה חודשים בעת כתיבת התסקיר. המתלוננת סיפרה, כי הפגיעה בה ארעה בשעת לילה, עת ישנה בסלון ביתה. היא תיארה את הפתאומיות שבמעשה, את תחושת החנק שחשה בסתימת פיה ואת פער הכוחות בינה לבין תוקפיה. בסיטואציה זו חששה, כי בעלה, שישן אותה שעה בחדר, יתעורר ויהיה אף הוא נתון בסכנה. דומה שביצוע העבירות כלפיה הציבו אותה במצב קיצוני של תחושת חוסר ישע ואימת מוות.

כתוצאה מהאירוע המתלוננת נחבלה בשורש כף יד שמאל ונגרמה לה הגבלה בכתף ימין. בוצע סד גבס והיא שוחררה להמשך מעקב. כמו כן נמצא, כי היא סובלת מסימפטומים האופייניים לפוסט טראומה ולכך השלכה על תפקודה. על פי התסקיר, במצב זה, גילה המתקדם מחליש את כוחותיה להתמודד עם המצב המשברי ומחריף את השלכות הפגיעה. הטראומה הקשה שחוותה נחרטה בה וגרמה לשינויים ביכולתה למלא תפקידים כפי שמצפה מעצמה ומצופה ממנה. זאת, בניגוד לתפקודה הטוב בעבר, בהקשר לקניות, ניהול משק ביתה ובכלל תפיסה עצמית של מי שנותנת למשפחתה הגדולה ולא המקבלת. היום, היא מתקשה לפעול במסגרת משק הבית ותלויה מאוד במטפלת חדשה בעקבות האירוע ובילדיה, אשר הגבירו מעורבותם לצורך הטיפול בה. כמו כן הפגיעה פגעה קשות בתחושת הביטחון שהייתה לה בתוך ביתה והובילה אותה להתמודדות עם מצב חדש.

בעקבות האירוע התקינו בני הזוג סורגים בכל חלונות הבית, כך שמעבר לנזק הישיר, תחושת הפחד והדריכות בה הם נתונים, נגרם להם גם נזק כספי עקיף. בני הזוג התייחסו גם לערך הרגשי שיש לצמידים שנגנבו. המדובר בצמידים אשר הגיעו עמם מארץ מוצאם ויועדו על ידם כירושה לדור הבא, בהתאם למסורת משפחתית. שירות המבחן התרשם, כי אירוע הפגיעה נמצא במודעותה של המתלוננת כל הזמן, ויצר תחושות נוספות שלא יפורטו כאן. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל פיצוי משמעותי על הנאשמים כחלק מההכרה בפגיעה בה.