מדינת ישראל נ' עמראני(עציר)

פרוטוקול

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות בניגוד לסעיפים 67, 10 א' ו- סעיף 2 לפקודת התעבורה וכן בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 2 א' לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970.

כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וזאת לאחר שנפסל בנוכחותו על ידי בית המשפט לתעבורה בחיפה, מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים מיום שיחרורו ממאסר, לאחר שנגזר דינו בגין תאונת דרכים ונהיגה בשכרות.

רישיון הנהיגה של המשיב פקע אף הוא בשנת 2008.

הנאשם כאמור הודה במיוחס לו, בשלב מסויים לאחר תחילת ההליכים במסגרת בקשה שהוגשה על ידי המאשימה למעצרו עד תום ההליכים.

2.בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את עברו התעבורתי של הנאשם הכולל לא פחות מ-105 הרשעות קודמות בגין עבירות שונות ובין היתר עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירות עקיפה, גרימת תאונת דרכים בשכרות, עבירות מהירות ועוד. עוד הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם בגינו ריצה בסך הכל 60 חודשי מאסר בפועל.

3.ב"כ המאשימה הפנה לעונש המאסר התלוי ועומד נגד הנאשם במסגרת תיק ת.ד. 30934/07, וכן לפסיקה אשר קבעה ככלל כי יש להחמיר עם נהגים שהורשעו בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, הן ביחס לעונש המאסר בפועל והן ביחס לתקופת הפסילה הממושכת שנגזרה עליהם.

על כן ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת משלוש שנים, פסילה בת שנים שלא תפחת מחמש שנים, וכן עונשים משמעותיים צופי פני עתיד.

4.ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום וחסך מזמנו היקר של בית המשפט וציין כי נהיגתו של הנאשם בזמן פסילה ארעה כחודשיים לפני תום תקופת הפסילה, כאשר גם בעת מעצרו סבר הנאשם שהוא איננו בפסילה.

באשר לפקיעת תוקף רישיון הנהיגה, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם השתחרר ממאסר ביום 5.7.10 וממילא שפסול הוא מהחזקת רישיון נהיגה ולפיכך לא יכול היה לחדש את תוקף רישיונו.

תחילה טען ב"כ הנאשם כי גזר הדין במסגרתו הושת על הנאשם עונש מאסר על תנאי במסגרת ת.ד. 30934/07, בטל מעיקרו, ולפיכך לכאורה לא עומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה. ואולם בהודעה מאוחרת שמסר ב"כ הנאשם לבית המשפט, הודיע כי הוא חוזר בו מטענתו זו וכי אין חולק עוד כי המאסר על תנאי, הינו בר הפעלה.

5.ב"כ הנאשם הדגיש באשר לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם כי זה שילם את חובו לחברה ועבר הליך שיקום תוך הפנמה כי הדרך בה נקט עד לאותו שלב איננה דרכו עוד. כמו כן ציין ב"כ הנאשם כי העבירות הרבות שנצברו לחובתו הינן תוצאת היותו נהג רכב מקצועי וכי בכל העת עבד לפרנסתו לצורך תשלום חובותיו וגידול ילדיו.

לחילופין ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בימי המעצר שריצה הנאשם עד כה או לחילופין כי עונש המאסר ירוצה באופן חופף למאסר המותנה. ב"כ הנאשם הציג מכתב ממעסיקו של הנאשם והסכם הלוואה שנטל, על מנת להראות כי זה מתנהל כאדם נורמטיבי. עוד נטען כי הנאשם מרצה כיום עונש מאסר מיום 30.4.12 וכי אילו היה משוחרר יכול היה לחדש את רישיון הנהיגה שלו ולהתנהל ככל אדם אחר.

הנאשם נשא דברים והדגיש כי גם בעת שהותו במאסר עבד מחוץ לכתלי הכלא, וכי הוא מתמיד בעבודתו לצורך פרנסת בני המשפחה, מביע חרטה על מעשיו וכן הדגיש את הקושי במצב דברים זה בהיותו מטופל ב-6 ילדים.

6.אין חולק כאמור בדבר חומרתה של עבירה של נהיגה בזמן פסילה. הפסיקה חזרה והדגישה את חומרתה של עבירה זו והסכנות הנובעות ממנה.

כך קבע בית המשפט ברע"פ 6115/06 מ"י נ. מוראד אבו לאבן, דברים אלה:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב."

ברע"פ 5402/09 אבי סופיר נ. מ"י הדגיש בית המשפט את הסיכון הבטיחותי הנובע מעבירה זו של נהיגה בזמן פסילה, לציבור הנהגים ולהולכי הרגל וכן את העובדה כי עבירה זו משקפת יחס של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. ( עוד ראה לעניין זה רע"פ 9399/04 יחיא קרקי נ. מ"י ורע"פ 6415/07 רחמן רחייל נ. מ"י).

7.עברו התעבורתי של הנאשם מכביד ביותר, לנאשם רישיון נהיגה משנת 1991 ולחובתו כאמור 105 הרשעות קודמות. העבירה האחרונה נעברה על ידי הנאשם בשנת 2007 במסגרת ת.ד. 30934/07 בה הורשע בנהיגה בהיותו שיכור וגרימת תאונת דרכים. ביום 6.12.08 נגזר דינו של הנאשם בין היתר ל- 6 חודשי מאסר למשך 3 שנים.

בעברו של הנאשם עבירות רבות מסוגים שונים כפי שציין ב"כ המאשימה בטיעוניו -עבירות מהירות, עבירות משקל ואורך, עבירות עקיפה, מעורבות בתאונת דרכים בשנת 1995 וכן עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה בשנת 1995.