מדינת ישראל נ' עמר(עציר)

גזר דין

כללי

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, שתי עבירות של עסקה בסם מסוכן (רכישה), ניסיון לעסקה בסם מסוכן והספקת סם מסוכן. הצדדים לא גיבשו הסכמה לעניין העונש, הנאשם הופנה לשירות המבחן על מנת שיערך תסקיר בעניינו ובהמשך נערך אף תסקיר משלים.

עובדות כתב האישום המתוקן

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 20.11.12, קנה הנאשם מאדם שזהותו אינה ידועה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 25 גרם. בתאריך 29.11.12 קנה הנאשם מאותו אדם סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 30 גרם והתחייב לשלם תמורתו 10,000 ₪. בנוסף, קנה הנאשם באותו מועד 116.9 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 1,800 ₪ וכן 425 בולים לגביהם האמין הנאשם כי הם מכילים סם מסוכן מסוג LSD. הנאשם רכש את הבולים עבור אחר ואלו היו אמורים להיות עבור "מסיבת טבע" בחג החנוכה. ביום 30.11.12, בשעה 23:05, יצא הנאשם מביתו ונסע לכיוון מועדון בת"א, כאשר בכיסו 17.7 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין מחולק ל- 36 שקיות, אותו התכוון למכור במועדונים תמורת 300 ₪ למנה. באותו מועד החזיק הנאשם בביתו את אותו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 116.9 גרם וכן שקית המכילה 20.6 גרם מסוג קוקאין וזאת שלא לשימוש עצמי. במועד כלשהו לפני חודש נובמבר 2011 או בסמוך לו, סיפק הנאשם סם מסוכן מסוג קוקאין (במשקל שאינו ידוע) לג.ב. תמורת 300 ₪.

תסקירי שירות המבחן

3.מתסקירי שירות המבחן עולה תמונה של נאשם כבן 36, רווק ואב לבן בן 14. הוריו של הנאשם התגרשו בעודו בן 6, כאשר בגיל 11 עזב הנאשם את הארץ עם אביו לארה"ב וחי שם עד גיל 26. במהלך שנים אלה, חווה הנאשם ניתוק מאמו לתקופות ממושכות על רקע קונפליקטים הוריים ואלה תרמו לחווית תלישות וחוסר יציבות בחייו. הנאשם החל לצרוך סמים בגיל 16 אולם הצליח לסיים 12 שנות לימוד ואף למד במשך שנתיים במכללה בארה"ב. הנאשם חזר לארץ בגיל 26, כאשר מגיליון הרישום הפלילי (ועל כך יפורט בהמשך) עולה כי בשנת 2009, הורשע בביצוע עבירות סמים ונגזרה עליו שנת מאסר בפועל. כבר בשנה זו עמד הנאשם בקשר עם שירות המבחן אשר התרשם כי הנאשם נוטה להציג עצמו כאדם בעל יכולות ותובנות, אך קיים פער בין מצג זה להערכת שירות המבחן לפיו הנאשם נעדר בשלות והוא סובל מקשיים רגשיים בולטים. במקרה שבפניי כעת, התייחס שירות המבחן בתסקיר לשילובו של הנאשם לפרוייקט "ראשית" המתנהל בבית המעצר אבו כביר. שירות המבחן עמד בקשר עם מרכזי הפרויקט בשב"ס וציין כי חרף קשיים בתחילת הדרך, הנאשם מגלה מוטיבציה גדולה להליך טיפולי תוך הבעת גישה רצינית, עמידה בכללי המקום ורצון אמיתי וגילוי רצון לשינוי דפוסים ולגמילה מסמים. צויין בתסקיר כי עדיין קיים צורך בהעמקה בשיתוף בתכנים בעייתיים ועל כן, הנאשם זקוק להמשך קשר מכיל, תומך ומציב גבולות.

במסגרת התסקיר הראשון, סבר שירות המבחן כי נוכח מעצרו הממושך של הנאשם (כ-8 חודשים נכון למועד התסקיר הראשון), ניתן להסתפק בהטלת צו מבחן לתקופה של שנה, כאשר במסגרת זו, יבנה שירות המבחן לנאשם תוכנית המותאמת לצרכיו וימשיך ללוותו בהליך השיקומי בו החל בין כתלי בית המעצר וזאת לצד הטלת עונש מאסר אשר ניתן לריצוי בעבודות שירות (המלצה שאיננה אפשרית מבחינה משפטית נוכח תקופת מעצרו של הנאשם עד למועד התסקיר הראשון).

במסגרת התסקיר המשלים, שנערך לאחר שנה בה היה הנאשם עצור, המשיך והתייחס שירות הבמחן לכברת הדרך הטיפולית שעבר ועובר הנאשם בין כתלי בית המעצר במסגרת פרויקט "ראשית" וציין כי הנאשם מתמיד בפרויקט ואף השתלב בפרויקט חינוכי נוסף בין כתלי בית המעצר. צוין כי הנאשם מוסר בדיקות שתן נקיות, נמצא תחת ליווי העובדת הסוציאלית של הפרויקט, ונפגש עמה לשיחות. העובדת הסוציאלית ציינה כי הנאשם משתף פעולה, מביע מוטיבציה לשינוי ומתפקד באופן חיובי בבית המעצר.

בנסיבות שפורטו לעיל, סבר שירות המבחן כי על הענישה להתחשב בהשגיו ובצרכיו הטיפוליים וכי ראוי כי העונש אשר יוטל על הנאשם יאפשר את המשך השתלבותו בטיפול וזאת לצד הטלת עונש מותנה משמעותי שיהווה גבול ומדרבן להמשך טיפול.

עבר פלילי

4.כפי שפורט לעיל, לחובת הנאשם הרשעה אחת בשתי עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ועבירה של החזקת כלים לצריכה עצמית, כאשר בגין עבירות אלה שבוצעו בשנת 2009 ריצה הנאשם עונש בן 12 חודשי מאסר. הנאשם השתחרר ממאסרו בחודש יולי 2010.

עתירת התביעה

5.התביעה סברה כי מתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם נע בין 30 חודשי מאסר לבין 60 חודשי מאסר. התובעת הדגישה את המשמעות הקיימת לסוג הסם הנחשב קשה, לכמויות הגדולות וכן לעובדה כי כוונתו של הנאשם היתה למכור את הסם ולהפיק רווח כלכלי. התובעת הגישה פסיקה ממנה ניתן ללמוד על החומרה הקיימת, כפי שרואה אותה אף ביהמ"ש, בעבירות סמים וכן על רמת הענישה הראויה כתשתית לקביעת מתחם העונש ההולם בענייננו.

בהתייחס להליך הטיפולי שעבר הנאשם ציינה התובעת כי לטעמה התסקיר אינו ניתן להגדרה כ"תסקיר חיובי". צוין כי הנאשם מתקשה להבין את הבעייתיות ולא נתרם ממעורבות שירות המבחן כפי שתוארה בתיק הקודם בשנת 2009. הוסבר כי קיים חוסר הלימה בין התרשמות שירות המבחן לסיכון הנשקף מן הנאשם וכברת הדרך השיקומית הקצרה לבין ההמלצה הסופית. עוד נטען כי העבירות בתיק דנן בוצעו כ- 4 חודשים לאחר סיום תקופת העונש המותנה שהוטל על הנאשם בתיק הקודם וכאשר עסקינן בנאשם אשר שב ומבצע עבירות סמים, יש משקל משמעותי לחומרה לעברו הפלילי הגם שכולל הוא הרשעה אחת. בהקשר זה ציינה התובעת, כי ניתן לראות החמרה במעשים, בבחינת עליית מדרגה.

לצד האמור לעיל, הסכימה התובעת כי יש ליתן משקל להודאת הנאשם, כאשר אין מחלוקת כי בחזקת הנאשם נתפסה כמות מסוימת (17 גרם), אולם הנאשם נסע עם השוטרים לבית אמו והראה להם את יתר הסמים ועל כן, עונשו אינו צריך לשקף את הרף העליון של המתחם, אך אין זה ראוי שיפחת מ- 48 חודשי מאסר וזאת לצד רכיבי ענישה נוספים כמאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון נהיגה.

עתירת ההגנה

6.הסניגור סבר כי יש מקום להטלת עונש קל באופן משמעותי מהעונש לו עתרה התביעה. הסניגור התייחס לנסיבות גילוי העבירות בהן הורשע הנאשם וציין כי מיד עם מעצרו של הנאשם, הוביל הנאשם את השוטרים לבית אמו, שם הוחזקו הסמים, ונטען כי באותה מידה, יכול היה הנאשם להוביל את הנאשם לביתו, שם השוטרים לא היו מוצאים סמים. עוד צוין כי לאחר מכן, הודה הנאשם באופן מלא וגורף בחקירתו בכל העובדות המצוינות, לרבות תוך שציין היכן קנה את הסם, מתי ומה היה מטרת ההחזקה. לשיטת הסניגור, התנהלות זו של הנאשם משקפת הן מימד של אופיו הטוב והן עייפות מהתנהלות עברינית ורצון לערוך שינוי של ממש בחייו. הסניגור הסביר כי מסקנה דומה ניתן לגזור אף מעיון בתסקירי שירות המבחן ובחינת האופן בו מתפקד הנאשם למעלה משנה בה הוא עצור, הן באופן כללי והן באופן ספציפי, נוכח השתתפותו של הנאשם בפרויקט "ראשית". לשיטת הסניגור, אף אם קיימות אמירות שונות בתסקיר הקשורות למידת התובנה שמגלה הנאשם, הרי שהתמונה הכוללת, הנשקפת מהתסקיר, היא תמונה חיובית ביותר, המלמדת על שינוי דרמטי בהלך רוחו והתנהלותו של הנאשם.

עוד התייחס הסניגור בטיעונו לאופן בו התדרדר הנאשם לשימוש בסמים וסקר, אגב כך, את המשבר שפקד את הנאשם עת התגרשו הוריו, עת עבר לארה"ב. הסניגור ציין כי נוכח עבודתו של אביו שהיתה כרוכה בנסיעות מחוץ לארה"ב, חי הנאשם מגיל 11 בארה"ב ללא יד מכוונת ותומכת, סיטואציה שהובילה בסופו של יום להתדרדרות בשימוש בסמים.

גם הסניגור הגיש פסיקה מטעמו אשר משקפת עונשים קלים בהרבה מהעונשים שנגזרו בפסקי הדין שהגישה התובעת. הסניגור התייחס בהקשר לפסיקה גם לפער הקיים בין עבירת הסחר לעבירת ההחזקה וציין כי בסופו של יום, ראוי להטיל על הנאשם עונש שאין בו משום "גילום" של עבירת הסחר אלא עונש בגין החזקה ויתר העבירות בהן הורשע. בהקשר לאותה עבירה של עסקה בסם, נטען כי מדובר ברכישת הסם ולא בהפצתו, כאשר הסם שנרכש הוא הסם שבסופו של יום החזיק הנאשם והורשע לגביו אף בעבירה של החזקה.