מדינת ישראל נ' עמר(אסיר)

מספר בקשה:10

בפני

כב' השופט אלון אינפלד

המבקש

מרדכי עמר (עצור)

ע"י ב"כ עו"ד מנחם רובינשטיין

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ אבי ביטון

החלטה

הרקע הדיוני לבקשה

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק ואיומים.

חלק כתב האישום הרלוונטי לבקשה זו נוגע לטענת המדינה החל מסעיף 9 לכתב האישום. נטען כי המתלונן עמד על המדרכה ושוחח עם שני חבריו, כאשר אחד מהם עומד והשני יושב בתוך מכוניתו. המבקש הגיע ברכבו, נעמד במקביל לרכב קרוב לחברים, שלף אקדח וירה מתוך הרכב לעבר המתלונן וחבריו. המתלונן וחבריו הספיקו להתכופף ועל כן לא נפגעו. נטען כי חלק מהקליעים חדרו לרכב, וחלק מהחלונות נופצו כתוצאה מכך, וכך נפצע אחד מחבריו של המתלונן מהזכוכית. אירוע זה הוא החמור בכתב האישום ובגינו מיוחסת למשיב עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, מתוך הנחה כי המבקש ירה לעבר המתלונן וחבריו, בכוונה להטיל בהם נכות או מום או לגרום להם חבלה חמורה.

בגלגול הראשון של ההליך, עת יוצג המבקש על ידי סנגור אחר, הוסכם כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצר. התקיים דיון בשאלה אם ניתן להורות על חלופה. בית המשפט המחוזי הורה על מעצר, והחלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון.

הבקשה לעיון חוזר - הראיות החדשות

אין מחלוקת בין הצדדים כי בקשה לעיון חוזר בשל שינוי ראייתי אינה יכולה להתקבל בשל עניין של מה בכך שהתפתח בראיות. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכמת בא כוחו הקודם של המבקש לקיומן של ראיות לכאורה מחייבת גם את הסנגור הנוכחי. אולם, טענת הסנגור היא כי אכן חלה התפתחות דרמטית בראיות מאז ניתנה ההסכמה, וזאת לאחר שהתקבלו שתי חוות דעת חדשות, מטעם מז"פ, ביחס לממצאים שנמצאו בזירה.

הסנגור טוען כי מתחם הספק אליו הוא מתייחס בטיעונו, נוגע לשאלה אם המבקש, על פי הראיות לכאורה, כיוון את כלי נשקו לעבר גופם של המתלונן וחבריו, שאז הדבר אכן מקיים את העבירה החמורה המיוחסת לו. האפשרות האחרת היא שהירי כלל לא כוון לגופם של המתלונן וחבריו, אלא נורה בעלמא, שלא על מנת לפגוע אלא על מנת להרתיע, להפחיד או לאיים בלבד. במקרה כזה, העבירה שעבר המבקש הוא בקשר לסעיפי אישום קלים הרבה יותר, ואף הערכת המסוכנות שלו משתנה באופן מהותי.

הסנגור בבקשתו, מצביע על קושי בראיות, אשר לשיטתו הייתה קיימת כבר קודם לכן. זאת, בכך שהירי נעשה מטווח קצר למדי, מטרים ספורים, כאשר לפי חלק מהראיות עמדו כל החברים מחוץ לרכב, אך הירי היה לעבר הרכב. אם הירי היה לעבר הרכב, כאשר המתלונן וחבריו הם מחוץ לרכב, משמע שלא הייתה כוונה לפגוע בהם אלא ברכב, מה גם שאף כדור לא פגע באיש למרות המרחק הקצר.