מדינת ישראל נ' עמר אושרי

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הנאשם לאחר שזה לא התייצב למשפטו.

הנאשם בבקשתו אינו חולק כי ביצע את העבירה המיוחסת לו, אך להגנתו טוען אשתו נתקפה בצירי לידה, ומאחר ונותרה לו כשעה וחצי נסיעה, הוא החליט לנהוג מהר.

אגב, המהירות אשר נמדדה הינה 139 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

עוד הסביר המבקש כי ברכבו ישבו גם שני ילדיו, וכי לאחר המפגש עם השוטר נסע לבית החולים (הוצגו מסמכים רפואיים) וכי לאחר שפגש בבית דגן את קצין המשטרה, זה החליט שלא לפסול את רישיונו, ומכך הבין כי בזאת תמה הפרשה.

המדינה בתגובתה התנגדה לבקשה ואף סרקה את נסיבות המקרה כפי שנכתבו בזמן אמת ע"י השוטר אשר פגש את המבקש בשטח.

לאחר שקראתי את נימוקי הבקשה על רקע תגובת המדינה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אין אני מכריע באשר למצבה הרפואי של אשת המבקש.

אף שהשוטר מתאר את אשת המבקש כמי שיצאה לקראתו מהרכב וביקשה ממנו שירשום דוח מסוג ברירת משפט במקום המהירות שנמדדה ורק לאחר מכן הצהירה כי היא עם צירים ברכה לבית החולים, אין אני חולק כי יתכן ואשת המבקש הייתה במצב בו החלו צירים.

עובדתית, לא ילדה אשת המבקש עת הגיעה לבית החולים ושוחררה לביתה עם הנחיות מתי להגיע לחדר לידה.

גם אם הייתה אשת המבקש במצב רפואי חריג המחייב פינוי דחוף לבית החולים, הרי שברור לחלוטין כי הפתרון למצב זה אינו נהיגה במהירות של 139 קמ"ש עם שני ילדים ברכב ואישה הכורעת ללדת.

החלטת המבקש לנהוג כך (גם אם הטענה באשר לצירים הדחופים נכונה) גובלת ברשלנות ובחוסר אחריות אשר העמידה בסכנת חיים את כל יושבי הרכב ואת סביבתו של המבקש.

אין בחוק הישראלי כל אפשרות או פטור מאחריות פלילית במצב המתואר ע"י המבקש.

אסור לו לנהג לקחת את החוק לידיו ולהחליט כי הופך הוא את רכבו לרכב פינוי או לאמבולנס תוך שהוא עובר על החוק בזמן הנסיעה.

בהחלט מותר היה למבקש להגיע במהירות החוקית לבית החולים.

יכול היה הוא לעצור ולהזעיק למקום אמבולנס.

יכול היה הוא לבקש ליווי של הניידת לבית החולים (אך ככל הנראה מהדין ודברים שבין אשת המבקש לשוטר במקום, לא התרשם השוטר כי לידה צפויה בקרוב או שהמדובר במקרה דחוף המחייב ליווי מהיר לבית החולים).

צודקת המדינה בתגובתה כי המבקש קיבל לידיו זימון לבית המשפט.

מנסיבות הדוח עולה כי המבקש ובת זוגו הבינו היטב בשטח כי המדובר בזימון למשפט (שכן ביקשו הם להמיר את הזימון לעבירת קנס והשוטר סרב).

אין בנתונים שהציג המבקש משום הצדקה לאי התייצבות המבקש למשפטו.