מדינת ישראל נ' עמנואל

הכרעת- דין

אני מזכה את הנאשם מהעבירה בה הואשם.

השתלשלות העניינים

ביום חמישי ה- 4/3/11 בשעת לילה 1:05 , ברח' שמאי 15 בירושלים, שהינו אזור בילוי, חנה רכב באופן שלדעת שני שוטרים, שעברו באקראי כשהם רכובים על אופנוע, הפריע לתנועה.

השוטרים ביקשו מהנאשם להזיז את הרכב, אולם זה האחרון סירב בטענה כי הרכב הוא של נכה, מותר לבעל הרכב להחנות בכל מקום וכי הוא עצמו אינו הבעלים של הרכב. הנאשם ישב במושב האחורי ביחד עם שתי בנות והחזיק במפתחות הרכב, בעל הרכב נעדר מן המקום.

משלא הוזז הרכב ממקומו, הדביקו השוטרים על שמשת הרכב דו"ח ברירת קנס בגין הפרת תמרור ב' 29 ( אין עצירה או חניה), הנאשם החל להתעמת עם השוטרים על חוקיות הדו"ח ביחס לרכב בעל תו נכה. השוטרים חזרו וביקשו מהנאשם להזיז הרכב והוא עמד בסירובו, מילאו לו דו"ח שעניינו אי ציות לשוטר.

בין הצדדים התפתח עימות מילולי אשר כלל משפטים מצד הנאשם כמו:

"משעמם לך אני ידאג לסבך אותך אני עורך דין והמשפחה שלי עורכי דין... אתה מנצל את זה שאתה שוטר. תדאג לפנסיה שלך".

(דברי הנהג כפי שנרשמו בת/1 עמ' 2 גב כתב האישום).

השוטר רשם כי הנאשם "הצמיד מכשיר" לפניו (הכוונה לטלפון נייד), הפריע לו במהלך רישום הדו"ח ובסופו אמר שהקליט אותו. עוד נרשם כי הנאשם גילה "זלזול מחפיר והתנשאות".

יודגש כי הנאשם לא הכחיש כי התנהג בצורה כזו ואמר את הדברים הללו, הוא אף הודה שהקליט את השוטרים אולם בחר למחוק הקלטת ולא להביאה כראיה לביהמ"ש

בדיון שבפני התעוררה מחלוקת בשאלה האם השוטרים דרשו מהנאשם להתקשר לבעל הרכב והוא סרב, או שמא הוא זה שרצה להתקשר אך לא יכול היה כי היה עסוק עם השוטרים. בענין זה אני נוטה להאמין לשוטרים, אף אחד לא אזק את הנאשם ולא אסר עליו להתקשר, ואף דרך ניהול העימות על ידו: הבטחון העצמי, הדרישה שלו להוציא דו"ח עיכוב נגדו ולרשום בדו"ח העבירה דברים נוספים, מצביעים על כך שיכול היה, לו רק רצה, לקרוא לחברו בעל הרכב שהיה לא רחוק משם שיזיז רכבו, אולם לנאשם היה יותר חשוב להוכיח לשוטרים וכנראה גם לחברותיו כי הוא צודק ועל כן אינו חושש להתעמת ולעלוב בשוטרים.

מהות כתב האישום

נוסח העבירה בכתב האישום (טופס מובנה) הינו כדלקמן:

"א. מדינת ישראל נגד (1) הנהג (2) נוסע ברכב (3)הולך רגל.. (4) בעל רכב "

(מסומן בעיגול סביב מס' 1 הנהג )

"ב. הנך נאשם בזה: תיאור העובדות המהוות את העבירה – פרטי הרכב ...

"נהגת ברכב הנ"ל ולא צייתת להוראות שוטר שהזדהה...להזיז את הרכב בניגוד לתקנה 23 א'(1) לת"ת"

מחקירת השוטרים עולה באופן חד משמעי כי בניגוד לנטען בכתב האישום, בשום שלב שהוא של האירוע לא נצפה הנאשם כשהוא נוהג, למעשה מדובר בנוסע שישב ברכב חונה ואשר סירב לבצע את הוראת השוטר ולהסיע רכב שאינו שלו ממקומו.

משלא תוקן כתב האישום בענין היות הנאשם "נוסע ברכב" ולא "הנהג", יש לזכות הנאשם שכן עובדות כתב האישום לא הוכחו.