מדינת ישראל נ' עמלה(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיבים עבירה של שהייה שלא כדין בתחומי מדינת ישראל, למשיב 1 בשתי הזדמנויות ולמשיב 2 בהזדמנות אחת.

ב"כ המשיבים לא חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ועותרים כי בית המשפט יקבע תנאי שחרור אשר יהא בהם כדי להשיג את תכלית המעצר ולהבטיח התייצבותם של המשיבים להמשך הדיונים בעניינם.

ב"כ המשיבים מדגישים כי העבירה המיוחסת למשיבים הינה עבירת שהייה בלתי חוקית בלבד והגם שתלויים ועומדים כנגדם מאסרים על תנאי ברי הפעלה, הרי שבערבויות מוקפדות ומתאימות, ניתן יהיה להבטיח התייצבותם לדין ותקינות ההליכים המשפטיים בעניינם.

ב"כ המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם מאחורי סורג ובריח תוך שמפנה היא לעובדה כי לשני המשיבים עבר פלילי הכולל הרשעות.

למשיב 1 הרשעות בעבירות זהות אשר דינו בגינן נגזר אך לפני כשנה והושת עליו מאסר על תנאי ממושך למשך 7 חודשים שהינו בר הפעלה בענייננו.

למשיב 2 שתי הרשעות בעבירות מסוג דומה, שבנוסף להם אף עבירות של התחזות כאחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימשו במסמך מזויף.

גם כנגד משיב זה תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 3 חודשים.

ב"כ המבקשת מדגישה כי על אף שמדובר במשיבים אשר ריצו עונשי מאסר בפועל בגין עבירות דומות ואף הוטלו עליהם מאסרים על תנאי, הרי שלא הפנימו הם את החומרה שבמעשיהם ואת האיסור להכנס לתחומי מדינת ישראל תוך פגיעה בריבונותה ונראה כי לא היה די בהלכים שננקטו נגדם כדי להרתיע אותם מלשוב ולבצע העבירות המיוחסות להם.

ב"כ המבקשת אף מדגישה קיומה של עילת מסוכנות וזאת בשל העדר היכולת של גורמי הבטחון הישראלים לערוך הבחנה בין המסתננים לתחומי המדינה בכל הנוגע לכוונותיהם ולסיכון הבטחוני הנשקף מפניהם.

ב"כ המבקשת אף טוענת כי העובדה כי כנגד המשיבים תליים ועומדים מאסרים על תנאי, יש בה כדי להגביר את החשש להמלטות מאימת הדין ולהעצימו, שכן במידה ויורשעו המשיבים בדינם, צפויים הם כי בנוסף לעונש שיגזר עליהם גם יופעלו מאסרים על תנאי שתלוים ועומדים כנגדם.

לאחר שעיינתי בכתב האישום ובבקשה, בעברם הפלילי של המשיבים ובגזרי הדין שניתנו בעניינם ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין בקביעת תנאי שחרור, כדי להשיג את תכלית המעצר בעניינם.

אכן המשיבים שבפני נאשמים בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד ללא כל עבירה בלבד. ברם, למשיבים עבר פלילי בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל ולמשיב 2 אף בעבירות של התחזות וזיוף. מדובר במשיבים אשר ריצו מאסרים בפועל ותלויים ועומדים כנגדם מאסרים על תנאי ברי הפעלה.

בנסיבות הללו, הרי שהחשש להמלטות מאימת הדין מתעצם נוכח העובדה שאם יורשעו המשיבים צפוים הם בנוסף לכל עונש שיגזר עליהם, כי יופעל כנגד המאסרים על תנאי שנגזרו עליהם בגין הרשעותיהם בתיקים קודמים.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי גם כאשר אדם נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד, ללא עבירה נלווית, וכאשר בעברו הרשעות מאותו סוג, ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, קיימת עילה מובהקת של חשש להמלטות מאימת הדין ואין מקום למתן אמון ולשחרור לחלופת מעצר (ראה למשל בש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין מיום 30/06/05 ובש"פ 7131/08 כאמל אחמד מיום 26/08/08).

פסיקה נוספת של בית המשפט העליון בעניינו של שוהה בלתי חוקי שבעברו הרשעות מסוגים שונים, כדוגמת המשיב 2 שבפני, קבעה כי גם כאשר נאשם הוא בעבירה של שהייה בלתי חוקית הרי כי קיימת עילת מסוכנות ובשילוב עם החשש להמלטות מאימת הדין אין מקום לשקול חלופת מעצר (ראה בש"פ 3027/09 אשלמון אפרה נ' מדינת ישראל מיום 10/05/09).

אשר על כן לא מצאתי כי יש בקביעת תנאי שחרור, כדי להשיג את תכלית המעצר בענינם של המשיבים ואני מורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת