מדינת ישראל נ' עמיחי(עציר)

החלטה

1.החלטה הניתנת בהמשך להחלטה מאמש, ויש לקוראה כהמשך להחלטה הנ"ל. בשלב זה של הדיון, על הפרק שאלת השכרות באספקלריה של הראיות לכאורה.

2.חומר החקירה מצביע, אמנם, על כך שאכן התרשמה השוטרת, זיוה צאגו, שמצידו השני של הטלפון אדם שיכור: "אותו אדם היה נשמע שיכור נורא" [עמ' 1 שורה 10 להודעתה], ובהמשך אף פירטה את התרשמותה: "נשמע שיכור, לא נשמע מאוזן, איטיות, הוא נשמע מצד אחד אמין מצד שני שמעו שהוא לא מאוזן ושיכור. דיברתי איתו דקה שתיים אחרי שהבנתי שהוא שיכור". [עמ' 2 שורות 19 - 20 להודעתה]. גם עדות מנוחה פרידמן, עולה בקנה אחד עם הערכה זו: "אני חושבת שהוא גם היה שתוי שמעתי לפי הקול שלו" [עמוד 2, שורה 33 להודעתה], ודומה, מבחינת התרשמות המעורבים, כולם, באותה דעה. ואולם, שאלה היא, עד כמה יש בהתרשמות מעורבים, לא במעט, אף דרך הטלפון, כדי לבסס מסקנה שהיה המשיב שיכור בהתאם לכל הקריטריונים שנקבעו בפסיקה.

3.המסקנות המתבקשות מצביעות על ספק, האם היה המשיב שיכור, אם לאו: מן הצד האחד, אכן התרשמה השוטרת, ובמובהק, שהמדובר בשיכור, והודעתה מדברת בעד עצמה; ואולם, מן הצד האחר, כאמור בפסיקה, על הנאשם או המשיב הנטל להוכחת השכרות, באשר המדובר בטענת הגנה שהנאשם הוא זה שמחויב להוכיחה, וכמפורט בע"פ 7164/10, התנאים לעמידה במבחן השכרות אינם קלים [עיין – בהחלטה הקודמת בעניין]. ואף במישור הקונקרטי ראוי שישאל השואל, עד כמה ניתן להיבנות מהתרשמותה של שוטרת דרך הטלפון. ויודגש: ספק רב אם על התרשמות דרך הטלפון ניתן לבסס מסקנה, שעומד המשיב בכל התנאים שהוגדרו בפסיקה לכניסה לגדר של שכרות. לא בכדי, הוגדר המשיב בכתב האישום כ'מבושם', ללמדך: שהנושא אינו חד משמעי: 'מבושם', אינו בהכרח 'שיכור'.

4.הנושא שעל הפרק, כאמור בהרחבה ברע"פ 6382/11, מתייחס ליסוד הנפשי של המשיב הנדון. פשיטא, שכשדן בית-המשפט בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, מחויב הוא לתת את דעתו, לא רק לשאלת המעשה לגופו (היסוד הפיזי של העבירה), אלא גם לשאלת היסוד הנפשי. נוכח הפסיקה האמורה ונסיבות הענין, מתחייבת השאלה האם ניתן לייחס למשיב יסוד נפשי כנדרש לצורך הקביעה שביצע הוא את העבירה המיוחסת לו, אם לאו. במישור זה קיים ספק, ורואה אני את הספק כמכרסם במידה ידועה במוצקותן של הראיות לכאורה.

5.כללו של דיון במסקנה, שלגבי העבירה האחרונה יש ראיות, לכאורה מוצקות, לעצם אמירת הדברים, שללא ספק יש בהם משום איום, ויש ראיות לכאורה "מכורסמות" בשאלת קיומו של יסוד נפשי, וזאת נוכח אי הבהירות הראייתית (לכאורה) במישור המנטלי. יוטעם, שגם ספק בשאלת היסוד הנפשי, עשוי לגלם כרסום בחומר הראיות, באשר שאלת קיומה של שכרות על פי הפסיקה, בחלקים גדולים שלה, שאלה ראייתית היא.

6.עילת מעצר שיסודה במסוכנות, ללא ספק קיימת. בתוך כך נתונה חשיבות ממשית אף לעובדה שלחובת המשיב מאסר מותנה רלוונטי להפעלה בן 6 חודשים בגין עבירת אלימות, ופשיטא, שמי שמאיים ברצח כשלחובתו מאסר מותנה כאמור, נשקפת ממנו מסוכנות.

7.במצוות החוק מחויב בית-המשפט לשקול חלופת מעצר. בנסיבות העניין מתחייב הדבר גם מהכרסום הראייתי שיסודו בספק בדבר קיומו של יסוד נפשי. שאלת המסוכנות, ראוי שתיבחן על ידי שירות המבחן, ובפרט, בשים לב לכך שהערכת מסוכנות כנגזרת של שכרות, מחייבת יידע מקצועי, מן הסוג הקיים בשירות המבחן.

8.להמשך דיון לקראתו יוגש תסקיר מעצר ליום 20.11.2013 שעה 12:00. ליווי שב"ס.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: