גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן. עבירה של התפרצות לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"); גניבה (שני מקרים) עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) סיפא לחוק העונשין; זיוף, עבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיפים 25+ 415 רישא לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין. הנאשם צירף והודה בתיק נוסף שעניינו קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, וכן עבירה של זיוף, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.
עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר כי באישום הראשון, ביום 18.3.10 ניתנה על ידי בית המשפט השלום בצפת הוראה חוקית אשר אוסרת על הנאשם לצאת מתחומי העיר עפולה למשך 21 ימים.
הנאשם הפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו, הגיע לעיר צפת וביום30.3.10 סמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר, התפרץ לביתו של יעקב רבינא (להלן: "המתלונן") בכך ששבר באמצעות לום את מנעול דלת הכניסה, פתח את הדלת ונכנס דרכה לתוך הבית. הנאשם גנב מהבית מחשב נייד, מצלמה דיגיטאלית, תכשיטי זהב ושני פנקסי שיקים.
בתאריך 1.4.10 הגיע הנאשם לסניף בנק לאומי בצפת, כאשר ברשותו אחד מהשיקים שגנב מביתו של המתלונן. הנאשם זייף את השיק בכך שרשם בשיק סכום של 4,500 ₪ וזייף את חתימתו של המתלונן. הנאשם הגיש לפקיד הבנק את השיק וניסה לפדות את השיק המזויף במרמה ושלא כדין. פקיד הבנק התקשר למתלונן, לא קיבל את אישורו לביצוע הפעולה והנאשם עזב את המקום.
הנאשם התקשר למתלונן והדיח אותו בחקירה בכך שאיים עליו כי "יסדר את העניין של השיקים הגנובים" וכי לא כדאי לו להזכיר את שמו של הנאשם במשטרה, שכן הוא יסתבך וייחשב כמלשין.
באישום השני, הורשע הנאשם כי ביום 31.3.10 גנב מרכבו של תומר אוחיון (להלן:"תומר"), ארנק אשר הכיל כסף מזומן בסך 2,200 ₪, כרטיסי אשראי, תעודות ומפתחות כלי רכב.
בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם והורה על צירוף תיק 21805-07-09, אשר בו הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; זיוף, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.
עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום, בקליפת האגוז יאמר, כי ביום 6.11.05 וביום 10.11.05 קיבל הנאשם מכשירי טלפון מסוג מירס במרמה, תוך כדי שהוא מזייף מסמכים. הנאשם השתמש במרמה בטלפונים מבלי ששילם תמורת השירות סכום של כ- 21,000 ₪.
טיעונים לעונש מטעם הצדדים:
טיעונים לעונש מטעם התביעה:
התביעה עתרה להטלת ענישה מרתיעה על הנאשם, אשר תכלול מאסר בפועל ממושך ומרתיע כעמדת הפסיקה בעבירות כגון דא, הפעלת המאסר על תנאי, מאסר על תנאי נוסף, קנס ופיצוי למתלונן בכתב האישום הראשון.
התביעה הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן בעניין שיקום הנאשם וההליך הטיפולי שאליו נשלח בעבר הגם שלא צלח.
התביעה הדגישה את עברו המכביד של הנאשם והעובדה שהוא ביצע את העבירות כאשר תלויים ועומדים לחובתו שני מאסרים מותנים.
התביעה עתרה להפעלת שני המאסרים המותנים, אחד בן 9 חודשים והשני בן 7 חודשים.
טיעונים לעונש מטעם ההגנה:
הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם וטען כי הוא הפנים את חומרת מעשיו.
הסנגור הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן וביקש להתחשב בכך שהנאשם במעצר מיום 4.4.10.
הסנגור טען כי תקופת התנאי אשר הוטלה על הנאשם בגין עבירת הפרת הוראה חוקית, מע"ת של 9 חודשים, אינה מידתית.
הסנגור הגיש ביום 15.8.10 הודעה בה הוא עתר להפעלת שני התנאים באופן חופף לכל עונש מאסר בפועל אשר יוטל, במידה ויוטל על הנאשם.