מדינת ישראל נ' עמאש

בפני

שופט מוחמד מסארווה

הכרעת דין

החלטתי לזכות הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

1.בכתב האישום הנוכחי מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח תקף, אי – האטה בכניסה לעקומה, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף ועבירה של סטייה מנתיב נסיעה, עבירות על תקנות התעבורה, פק' התעבורה וביטוח רכב מנועי.

2.עובדות כתב האישום מפורטות בפרק העובדות שבכתב האישום, שתמציתן שעקב סטייה של הנאשם שנהג ברכב מנועי ביציאה מהיישוב ג'יסר אל – זרקא, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו ללא סיבה סבירה תוך שהוא חוסם דרכו של נהג רכב אחר שבא ממול וכתוצאה מכך התנגשו כלי הרכב, ועקב התאונה נחבלו הנאשם, נוסעי הרכב ונוסעי הרכב האחר ונזקקו לטיפול רפואי, וכלי הרכב ניזוקו.

3.באי כוח הצדדים אינם חולקים על נסיבות ותיאור האירוע ותוצאותיו כמתואר בכתב האישום, מוותרים על חקירת הרופאים, והמחלוקת היחידה היא בדבר זהות הנוהג ברכב – הרכב שסטה מנתיב הנסיעה שמאלה לחסום נתיב נסיעתו של הרכב האחר.

4.בעדותו של ע/ת/1 רס"ר מזרחי יעקב, אשר ערך סקיצה – ת/1, תרשים – ת/2, דו"ח בוחן – ת/3 ודו"ח נזקים ברכבים – ת/4, העיד כי כשהגיע למקום התאונה הבין שברכב נהגה נהגת ולא נהג, ולכן ערך המסמכים עפ"י מידע זה. המשיכו לחקור והתברר כי בן זוגה הנוסע שישב ליד הנהג הוא אשר נהג ברכב ואילו הנהגת הייתה נוסעת, כי לא ניתן לקבוע מי נהג ברכב אלא עפ"י עדויות.

בתשובה לשאלת בא כוח המאשימה בחקירתו הראשית, על סמך מה ערך המסמכים כי היא הנהגת? השיב:

"ת.אנחנו מקבלים תאונה מסיירים, כנראה שהסיירים

הם אשר ראו את הנהגת והם אשר הזעיקו אותי".

בחקירתו הנגדית אישר העד כי את הדו"ח שלו הוא ערך כחודשיים לאחר התאונה, ביום 18.3.07, כשהתאונה אירעה ביום 12.1.07, וכאשר ערך הדו"ח הנתונים בדו"ח התייחסו אל הנהגת ולא הנאשם כאל מי שנהג ברכב, וכי מישהו אחר ביצע את המחיקות בטיפקס והוא אשר רשם התיקונים בפרטי הנהג, תוך שמחק בטיפקס את פרטי הנהגת ורשם פרטי הנאשם כמי שנהג ברכב. ובכל מקרה הוא הזין הפרטים על התאונה שמי שנהג ברכב – אחת – נהגת בשם אליהוייב שושן ולא הנאשם – נ/1, כמו שאישר שהוא – העד, אשר ערך הרשימה – נ/2 המרכזת את חומר החקירה בתיק וכי עפ"י האמור ברשימה בפריט 17 הגב' אליהוייב שושן היא שנהגה ברכב בזמן אירוע התאונה.

5.עד התביעה הנוסף הוא רס"מ דניאל אדן אשר גבה הודעות מהנאשם – ת/5, מנהג הרכב האחר – ת/6 מהנהגת הגב' אליהוייב שושן – ת/7, עפ"י כל ההודעות שנגבו לא היה לעד חשד כי הגב' אליהוייב שושן היא שנהגה ברכב ולא הנאשם.

6.עדת התביעה האחרונה במסכת ראיות התביעה היא עדת התביעה אליהוייב שושן, אשר העידה בחקירתה הראשית כי היא בעלת הרכב המעורב בתאונה, היא הייתה אמורה להקפיץ הנאשם הביתה וכי הוא ביקש לנהוג, הוא היה אמור לעצור בכניסה לכפר ולרדת, ואיך שהגיעו לכפר הוא לחץ על הגז ושפשף מכוניות, היא צעקה כל הדרך וביקשה ממנו לעצור, היא לא יודעת איך הוא הסתובב כנראה ביציאה וראתה רכב ממול וצעקה לו לעצור, הוא סובב ההגה שמאלה לא יודעת למה ואז קרתה התאונה בין הרכב בו נסעו לרכב שממול.

בהמשך העידה העדה כי האבא של הנאשם לקח מספר הטלפון שלה יצר איתה קשר ואמר לה שאין לו רישיון וכי היא תלך לכלא, לקח אותה לעו"ד הוא דיבר בשמה ואמר שהיא נהגה ברכב, היא פחדה ולא אמרה דבר. כעבור שבוע חזרה לעו"ד לומר לו האמת וכי סיפרה את שסיפרה משום שפחדה מאביו של הנאשם וביקשה לומר את האמת, אך העו"ד סירב לה כי היא שיקרה וכי אינו מוכן לטפל בעניין.

בחקירתה הנגדית העידה העדה כי כיום היא בת 37 שנים וכי במועד אירוע התאונה הייתה בת 33 אם לשלושה ילדים, כי את הנאשם היא הכירה בעבודתה "קייטרינג שני" באזור התעשייה בחדרה, וכי ביניהם היה קשר רומנטי לאחר תקופה שעבדו ביחד.

כמו כן מאשרת העדה כי ביום התאונה שהיה יום שישי שהיא לא עבדה, כי הם נפגשו באיזור התעשייה במקום מבודד וישבו ברכב ופתאום גילה הנאשם שהשעה כבר 17:00 וכי היא הביעה נכונות לקחת אותו אך הוא – הנאשם, נהג ברכב מאזור התעשייה ועד לכפר.

בתשובה לשאלת ב"כ הנאשם בדבר גירסתה בעניין מי שנהג ברכב העידה העדה:

"ת.בהתחלה אמרתי שאני נהגתי כי פחדתי מאבא

שלו, גם הוא פחד מאבא שלו, בסוף זימנו אותי