מדינת ישראל נ' עמארנה(עציר)

החלטה

בפני בקשת המדינה לעיון חוזר על-פי סעיף 52(א) וכן למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב על-פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996.

ביום 21.01.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בצוותא בכוונה לגנוב, ניסיון גניבת רכב בצוותא, החזקת כלי פריצה לרכב בצוותא וגרימת נזק במזיד לרכב בצוותא.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

ביום 26.01.11 קיבלו הצדדים את הצעתי, אשר ניתנה באופן חריג, לפיה שוחרר המשיב למעצר בית מלא עד לתום ההליכים כנגדו, בבית אמו שבצפון באקה אל גרביה, לרבות חתימה על התחייבות עצמית על-סך 10,000 ₪ וכן התחייבות עצמית של המפקחת. המשיב הוזהר כי אסור לו לצאת את הבית.

ביום 25.02.11 הפר המשיב את תנאי השחרור ע"י כך שנמצא במחסום 407 בתוך רכב ובנוסף נמצאו בו אמו המפקחת ושני אנשים נוספים. בגין הפרה זו נפתח פ.א. 81559/11.

בתחקור הראשוני שיקר המשיב ומסר כי הוא נמצא במעצר בית חלקי, וכי יש לו אפשרות לצאת משעה 08:00 ועד השעה 19:00 לעבודה ובפעם זו יצא כי מישהו ממשפחתו נפטר.

מנגד, בחקירתו במשטרה מסר כי שיקר וכי רצה לנסוע לבקר את אשתו ובנותיו. בחקירתו טען מחד כי הוא יודע שאסור לו לצאת מבית אמו במהלך כל שעות היממה, מאידך טען כי "לא אמרו לי בבית משפט שאני עדיין במעצר בית". המשיב חזר וטען כי "השופט אמר לי מעצר בית מלא ולא אמר לי עד מתי אני לא הבנתי הוא לא הגביל את המעצר בית". ובהמשך: "השופט והעורך דין לא דיברו על זה בכלל ואני לא חשבתי שזה כל כך חזק מעצר בית".

לא אתייחס לשינויי הגרסה ברצינות, אולם בוודאי ובוודאי שהוסברה למשיב מהות המעצר, קרי עד לתום ההליכים כנגדו, מה גם שעל-פי גרסתו הראשונה שיקר ומסר כי הינו נמצא במעצר בית חלקי זאת עשה "סתם" על-פי מילותיו הוא, אם כי נהיר הוא כי שיקר על-מנת להצדיק את יציאתו מבית אמו.

המשיב שוחרר בתיק זה עקב טעות טכנית ומעצר לא חוקי, שכן נעצר לפני כניסת שבת.

ביום 12.03.11, סמוך לשעה 01:30 שוב נעצר המשיב בגין הפרה נוספת של מעצר הבית, עת נמצא בכיכר ספר בחיפה במהלך סיור שגרתי בתוך רכב יחד עם שני אחיו.

גם לעניין הפרה זו טען המשיב בחקירתו כי הוא לא ידע שהוא במעצר בית. על-פי גרסתו, "חודש שעבר נעצרתי על אותו דבר ושוחררתי פה בתחנה והקצין ששחרר אותי הודיע לי שהמעצר בית נגמר ביום רביעי. והייתי עצור אני זוכר ביום שבת. ואז הקצין אמר לי שביום חמישי אני יכול לצאת מהבית". ובהמשך: "אני לא הפרתי. אני התנהגתי לפי מה שאמר לי קצין ששחרר אותי מפה". את שם הקצין הוא אינו זוכר.

בהחלטת כבוד השופטת עדי חן-ברק מיום 12.03.11 נכתב כי מדובר בהפרה שלישית של מעצר הבית, אולם בבקשה שבפני לעיון חוזר נכתב כי מדובר בשתי הפרות, כאשר כאמור בהפרה הראשונה שוחרר עקב טעות, אולם בחר להמשיך בדרכו ונתפס שוב.

ביום 15.03.11 התנהל דיון בפני בו השמיעו ב"כ הצדדים את טיעוניהם ופרסו בפני פסיקה לכאן ולכאן.

ב"כ המשיב לא הקל ראש במעשיו וטען כי חזקה על המשיב כי ידע, גם ידע, שהוא במעצר בית. אולם, בשתי ההפרות הוא לא ביצע שום עבירה ולפי הפסיקה אותה הגיש עסקינן בהפרות "טכניות" אשר לא מצדיקות באופן אוטומטי את החזרתו של המשיב למעצר. ב"כ המשיב ביקש את החזרתו למצער בית, ובאופן שיוסבר למשיב כי באם יפר אותו שוב, הוא ישב נאחורי סורג ובריח.

מנגד, ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בעילת מעצר חדשה, עילה עצמאית שאינה קשורה לעילות המעצר האחרות. המשיב אינו ראוי כי בית-המשפט יתן בו אמון פעם נוספת. כמו כן, בהפרה הראשונה ניסה המשיב להטעות את השוטרים כדי להתחמק ממעצר. מדובר במשיב שלא מכבד את החלטות בית-המשפט ומזלזל בהן, אף המפקחת הפרה את האמון שנתן בה בית-המשפט.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר החקירה ניצבת בפני השאלה האם יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים לאור הפרתו התנאים המגבילים.בהשאלה נתונה לשיקול דעתו של בית-המשפט, זאת לאחר שקילת נסיבות ההפרה, מהותה וחומרתה, ונסיבותיו האישיות של המפר.ו

בהקשר זה ראה את דבריו של כב' השופט מצא בבש"פ 8931/03 קורד עמראן נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"הפרת צו בדבר מעצר בית עשויה אמנם, כשלעצמה, להוות עילה למעצרו של הנאשם המפר. אלא שהחזרתו של נאשם למעצר בשל הפרת צו כזה איננה מהלך אוטומטי המתחייב מן ההפרה; החזרתו של נאשם כזה למעצר הינה פועל-יוצא מהפעלת שיקול-דעת שיפוטי המתייחס לכלל הנסיבות של האירוע...".ו

אכן, ניתן למצוא בפסיקה מקרים כאלה ואחרים, חלקם דומים לענייננו, אשר הוחלט בחלקם להורות על מעצר עד תום ההליכים ובחלקם האחר הוחלט להורות על החזרה למעצר בית תוך החרפת התנאים המגבילים. כל מקרה ונסיבותיו.