מדינת ישראל נ' עמאר

החלטה

1.הנאשם שבפניי הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהודה כי בתאריך 23/10/10, בסמוך לשעה 23.50, זרק על השוטר אילן חדש (להלן: "השוטר") כסא אשר פגע בידיו של השוטר ובהמשך היכה באמצעות הכסא בראשו של השוטר ולאחר מכן שב והכה את השוטר בראשו באמצעות רגל הכסא וסטר לו על פניו. כן הודה הנאשם כי כתוצאה ממעשי התקיפה, שבביצועם הודה, נגרמו לשוטר חבלות שהתבטאו בנפיחות בראש בגבול אזור פריאטלי ואוקצפיטלי והוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

2.לאחר שהנאשם הורשע טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל ומאסר על תנאי. זאת לאור חומרת העבירה ונסיבות ביצועה והעובדה שהנאשם התנהג כפי שהתנהג ללא כל פרובוקציה מצד השוטר ומבלי שהשוטר אפילו בא בדברים עם הנאשם. סתם כך, בחר לו הנאשם את השוטר, באופן אקראי, כמטרה לכלות בו את זעמו.

הסניגור, לעומתה, ביקש להסתפק בהטלת מאסר על תנאי ובחיובו של הנאשם בתשלום פיצוי לשוטר. זאת לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, היינו אובדן שליטה של הנאשם, לאחר שנודע לו כי בן דודו נרצח במרחק של כ- 50 מ' מתחנת המשטרה מבלי שהמשטרה עשתה דבר כדי למנוע את הרצח. הסניגור ציין כי לנאשם לא היה שום דבר אישי נגד השוטר והפנה להודעת השוטר (מוצג נ/1), שאמר בתשובה לשאלה מדוע הנאשם רצה לפגוע בו כי "מבחינתו אני מייצג את המשטרה והוא כעס על זה שבן משפחה שלו נרצח". עוד ציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה, וביקש סליחה מהשוטר, כעולה מהודעתו במשטרה (מוצג נ/2).

3.נשאלת השאלה מה הוא העונש אותו ראוי להטיל על הנאשם שבפניי.

מצד אחד, אין חולקין באשר לחומרת העבירה. התופעה של נקיטת אלימות כלפי שוטרים, עת אלה ממלאים את תפקידם כחוק, הפכה לנפוצה במקומותינו ועל מערכת אכיפת החוק, לרבות בתי המשפט, לשדר בסוג זה של עבירות מסר כפול: האחד לשוטרים, שידעו כי הם אינם נשלחים לבצע את משימותיהם ללא הגנת החוק והשני לציבור הרחב, שידע כי מי שנוהג באלימות כלפי שוטרים ייענש בחומרה, לרבות על ידי שליחתו לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח. חברה מתוקנת, החפצה חיים, אינה יכולה להשלים עם פגיעה בשליחיה, עת אלה ממלאים את תפקידם כחוק. כמובן שלא כל עבירת אלימות כלפי שוטרים תוביל אוטומטית להטלת עונש מאסר לריצוי בפועל על העבריין, שכן הענישה הינה אינדיבידואלית. כך, למשל, אין דינו של נאשם שבסך הכל דחף שוטר כדינו של נאשם שהכה באמצעות כסא בראשו של שוטר וגרם לו לחבלות, כפי שזה במקרה שבפניי.

מצד שני, אין להתעלם מהנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בו התנהג הנאשם כפי שהתנהג לאחר שאיבד שליטה, כשנודע לו על הרצח של בן דודו, שאירע קרוב לתחנת המשטרה ולכן הוציא את זעמו על השוטר, שנקרה על דרכו באקראי. כן יש לקחת בחשבון, לקולא, את עברו הלא מכביד של הנאשם (יש לו בסך הכל הרשעה קודמת אחת בלבד, בגין עבירה שונה מזו בה הורשע בתיק שבפניי), את הודאתו ואת החרטה הכנה שהביע.

לאחר ששקלתי בעניין, תוך שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, הגעתי למסקנה שלאור חומרת העבירה ותוצאותיה והצורך להרתיע מפני מעשים דומים, אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם אולם לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ניתן להורות כי המאסר ירוצה בעבודת שירות.

מאחר ובהתאם להוראות סעיף 51 ב. לחוק העונשין לא ניתן להטיל עונש מאסר לריצוי בעבודת שירות מבלי לקבל, לפני מתן גזר הדין, חוות דעת של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), אני מורה על קבלת חוות דעתו של הממונה.

נדחה למתן גזר דין, לאחר קבלת חוו"ד הממונה, ליום 26/12/10, שעה 09.00.

כדי למנוע תקלות בזימונו של הנאשם לראיון אצל הממונה על עבודות שירות, אני מורה לסניגור ליצור קשר במהלך השבוע הקרוב עם משרד הממונה על עבודות שירות, כדי לתאם מועד לזימונו של הנאשם לראיון.

הובהר לנאשם ולסניגור כי אם לא תהיה חוות דעת לישיבה הבאה, בשל העובדה שהנאשם לא התייצב לראיון, אם בשל העובדה שהסניגור לא טרח לתאם מועד לראיון ואם בשל העובדה שהנאשם זומן לראיון ולא התייצב, לא תהיינה דחיות נוספות ואקבע שהנאשם ירצה את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"א, 11/11/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

לתשומת לב הממונה:

מס' הטלפון של הנאשם הוא – 04-9912611

מס' הפקס של הסניגור הוא - 04-9911353.

הוקלד על ידי: רונית דיגורקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: